שלושה מזבחות בנה אברהם-אבינו בארץ-ישראל. המזבח הראשון – כהודיה על שתי בשורות שקיבל משמים: שייוולדו לו בנים ושהם ירשו את הארץ. המזבח השני נבנה בעי – במסגרת תפילה להצלחת המלחמה שעתידה להתנהל שם על-ידי יהושע בן-נון. המזבח השלישי נבנה בחברון – שם הומלך דויד למלך ישראל.
 
שלושת המזבחות מסמלים את תמצית עבודת-השם של היהודי הראשון בעולם. המזבח השלישי – האחרון – הוא החותם והמסכם של הכול. ומה היה עניינו של המזבח השלישי? – אחדות וגאולה. כידוע, לפני שהומלך דויד בחברון הוא מלך רק על שבט יהודה, ובחברון התאחדו כל שבטי ישראל וקיבלוהו למלך עליהם.
 
להתאחדות הזו יש קשר לגאולה. כידוע, שלאחר שהומלך דויד למלך על כל ישראל הוא הובטח מפי הקדוש-ברוך-הוא, כי לא תסור המלוכה מביתו ומזרעו לעולם, ואפילו כאשר תתחדש מלכות ישראל לעתיד לבוא – בגאולה האמתית והשלמה – יהיה המלך המשיח מצאצאיו.
 
כיום, בזמן הגלות, שרויה מלכות בית דויד בהעלם. אנו אומרים מדי חודש, בעת מעמד "קידוש לבנה": "דויד מלך ישראל חי וקיים" – אבל זו מלוכה שאינה ממומשת בגלוי. אולם הפוטנציאל קיים לעד ולא בטל מעולם. בכל דור ממתינה נשמת המשיח, לבושה בגוף צדיק הראוי לכך מזרעו של דויד המלך ומוכנה לאפשרות של ביאת הגאולה.
 
האחדות והגאולה היו הרעיונות החשובים והמרכזיים בעבודתו של אברהם אבינו. וממנו צריך ללמוד כל יהודי, שגם בעבודתו הוא את הבורא תהיינה האחדות והגאולה במקום חשוב ומרכזי.
 
(התוועדויות תשמ"ו כרך א עמוד 523)