כמו שמסעם של בני-ישראל מארץ מצרים לארץ ישראל לא היה מעבר חד ומהיר, אלא תהליך רב-חוליות ארוך וממושך – 42 מסעות – כך גם אנו שרויים במהלך מתמשך של יציאה ממצרי הגלות והשתחררות מהמצרים הפנימיים שמציב לנו היצר הרע
השבת אנו קוראים שתי פרשיות יחד: פרשת מטות, בה מסופר על בקשת בני שבט ראובן, שבט גד וחצי מבני שבט מנשה להשתקע בעבר הירדן המזרחי, ופרשת מסעי, המסכמת את ארבעים ושניים המסעות של עם ישראל, מהיציאה ממצרים ועד לערבות מואב שעל שפת הירדן.
כאשר מספרת התורה על אירועים, המטרה היא לא רק לתאר את העבר, אלא ללמד אותנו מכך הוראות לחיים. מפרשת מטות אנו למדים, כי עלינו ללכת בדרכם של בני שניים וחצי השבטים ולשאוף להגשמת גבולותיה המובטחים של ארץ-ישראל לעתיד לבוא, משתי גדות הירדן.
מפרשת מסעי אנו למדים, כי כמו שמסעם של בני-ישראל מארץ מצרים לארץ ישראל לא היה מעבר חד ומהיר, אלא תהליך רב-חוליות ארוך וממושך – 42 מסעות – כך גם אנו שרויים במהלך מתמשך של יציאה ממצרי הגלות והשתחררות מהמצרים הפנימיים שמציב לנו היצר הרע, מהלך שמושלם בגאולה השלמה.
לאבותינו במדבר היו מסעות עם אירועים מצערים וכך גם לנו. אבל כמו שאצלם גם המסעות המצערים, בסופו של דבר היו חלק מתהליך מקדם ומוביל – כך גם אצלנו לכל המסעות יש תכלית משותפת אחת: היציאה המוחלטת ממצרי הגלות אל הגאולה השלימה.
דורנו, הדור האחרון לגלות והראשון לגאולה, מקביל למסע האחרון שלפני הכניסה לארץ ישראל, על ערבות מואב. המילה "ערבות" מסמלת ערב וחושך, ואכן שורר חושך רוחני עבות. אך אל לנו להתייאש ולהגיע לרפיון. עלינו לדעת שזהו החושך המאפיין את ערב הכניסה לארץ, את המסע האחרון שעל סף הגאולה השלמה.
(התוועדויות תש"נ כרך ד עמודים 72, 78)
