"תָּבִין, יֶלֶד, אַרְיֵה זֹאת חַיָּה שׁוֹנָה מִכָּל הַחַיּוֹת שֶׁאַתָּה רוֹאֶה כָּאן בַּחֲנוּת. אִי אֶפְשָׁר לְאַלֵּף אוֹתָהּ וְלַהֲפֹךְ אוֹתָהּ לְחַיַּת בַּיִת, זֶה פָּשׁוּט בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי"
יָאִיר עָמַד מְשֻׁעֲמָם לְיַד הַקֻּפָּה. מַקְהֵלַת הַקּוֹלוֹת בַּחֲנוּת כְּבָר לֹא הִפְרִיעָה לוֹ, וְהוּא הִתְרַגֵּל לִשְׁמֹעַ אֶת הַנְּבִיחוֹת הָעַצְבָּנִיּוֹת שֶׁל הַכֶּלֶב, יִלְלוֹת הֶחָתוּל, וְהַצִּיּוּצִים הַבִּלְתִּי פּוֹסְקִים שֶׁל הַתֻּכִּים לְמִינֵיהֶם.
"מְשַׁעֲמֵם פֹּה" הוּא הִתְמַתֵּחַ, "מֵאָז תְּחִלַּת הָעֲבוֹדָה שֶׁלִּי כָּאן, בִּקְּרוּ בַּחֲנוּת בְּעִקָּר זַאֲטוּטִים נִלְהָבִים שֶׁרָצוּ לִקְנוֹת דְּגֵי זָהָב, פַּעַם אַחַת קָנוּ תֻּכִּי וְ...", יֶלֶד עַלִּיז שֶׁנִּכְנַס לַחֲנוּת קָטַע אֶת רֶצֶף מַחְשְׁבוֹתָיו. "שָׁלוֹם", הִתְנַעֵר יָאִיר "מָה אַתָּה צָרִיךְ, חָמוּד? דַּג זָהָב?". הַיֶּלֶד, הִבִּיט בּוֹ בְּבוּז, "דַּג זָהָב?! יֵשׁ לִי אַקְוַרְיוּם עֲנָק בַּבַּיִת... אֲנִי רוֹצֶה לִקְנוֹת אַרְיֵה".
יָאִיר אָחַז בְּבִטְנוֹ וְהִתְגַּלְגֵּל מִצְּחוֹק, "אַרְיֵה? תַּגִּיד לִי יֶלֶד, אַתָּה בָּטוּחַ?!", נְמָשָׁיו הָעַלִּיזִים שֶׁל הַיֶּלֶד שֶׁלְּפָנָיו קִפְּצוּ, "בֶּטַח שֶׁאֲנִי בָּטוּחַ! אֲנִי אֲגַדֵּל אוֹתוֹ בַּחֶדֶר שֶׁלִּי.. אֶקַּח אוֹתוֹ אִתִּי לְטִיּוּל בַּפַּרְק כָּל יוֹם.. אֶדְאַג לוֹ.. וְ.. הֵי", הוּא נֶעֱצַר, "לָמָּה אַתָּה צוֹחֵק, אֲדוֹנִי הַמּוֹכֵר?".
יָאִיר רָאָה אֶת פָּנָיו הַנֶּעֱלָבוֹת שֶׁל הַיֶּלֶד וּמִיָּד הִתְרַצֵּן, "תָּבִין, יֶלֶד, אַרְיֵה זֹאת חַיָּה שׁוֹנָה מִכָּל הַחַיּוֹת שֶׁאַתָּה רוֹאֶה כָּאן בַּחֲנוּת. אִי אֶפְשָׁר לְאַלֵּף אוֹתָהּ וְלַהֲפֹךְ אוֹתָהּ לְחַיַּת בַּיִת, זֶה פָּשׁוּט בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי"... הַיֶּלֶד שֶׁלְּפָנָיו הִקְשִׁיב לוֹ בְּפָנִים מְאֻכְזָבוֹת, "אוּף כָּל כָּךְ רָצִיתִי אַרְיֵה.. אֲנִי מְאוֹד אוֹהֵב אֲרָיוֹת".
"אַל תִּדְאַג, חָמוּד", רָכַן לְעֶבְרוֹ יָאִיר, שֶׁכְּבָר הִתְחִיל לְחַבֵּב אֶת הַזַּאֲטוּט שֶׁמּוּלוֹ, "אַתָּה בְּעַצְמְךָ, קְצָת אַרְיֵה"... עַכְשָׁו הָיָה תּוֹרוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד לִצְחֹק, אֲבָל יָאִיר הִמְשִׁיךְ בִּרְצִינוּת: "כֵּן, לָעָם שֶׁלָּנוּ, עַם יִשְׂרָאֵל - יֵשׁ כֹּחַ מְיֻחָד! גַּם בִּזְמַן הַגָּלוּת, יֵשׁ לָנוּ אֶת הַכֹּחַ שֶׁל ה' וְאַף אֶחָד לֹא יָכוֹל עָלֵינוּ. אֲנַחְנוּ תָּמִיד מֵעַל כֻּלָּם. תָּמִיד שׁוֹנִים. אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אוֹתָנוּ רְגִילִים, מְבֻיָּתִים".
"וַואי, זֶה בֶּאֱמֶת!" הִתְלַהֵב הַיֶּלֶד, "בֶּאֱמֶת אַף עַם לֹא יָכוֹל לְנַצֵּחַ אוֹתָנוּ, גַּם הַמּוֹרָה אָמְרָה לִי אֶת זֶה".
מְעֻבָּד עַל-פִּי לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת, מֵאֵת הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ. כֶּרֶךְ ב, עמ' 337