"אֲנִי מֵבִיא אֶת הֶחָלָב שֶׁלָּךְ לַשִּׁעוּר-תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַיּוֹם בַּיִּשּׁוּב. בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהָרַב לִמֵּד בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר: לַה' אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהָבִיא אֶת הֲכִי מְהֻדָּר!"
מוּמוֹ הֵרִיחַ בַּהֲנָאָה אֶת הָרֵיחַ הֶחָזָק הַמְבַשֵּׂר שֶׁהוּא כְּבָר קָרוֹב לָרֶפֶת. בְּשׁוֹנֶה מִשְּׁאָר הָאֲנָשִׁים הַסּוֹתְמִים אֶת אַפָּם כְּשֶׁהֵם מִתְקָרְבִים לָרֶפֶת, הָיָה מוּמוֹ נֶהֱנֶה בְּכָל מְאוֹדוֹ מֵהָרֵיחַ הַמֻּכָּר לוֹ מִימֵי יַלְדוּתוֹ הַמֻּקְדָּמוֹת. מוּמוֹ, שֶׁקִּבֵּל אֶת הָרֶפֶת הַגְּדוֹלָה מֵאַבָּא שֶׁלּוֹ, אָהַב אֶת הָרֶפֶת בְּכָל מְאוֹדוֹ. הוּא הִכִּיר כָּל אַחַת מִמֵּאוֹת הַפָּרוֹת שֶׁלּוֹ, וּבְכָל פַּעַם שֶׁנּוֹלַד עֵגֶל חָדָשׁ בָּרֶפֶת, הִתְרַגֵּשׁ מוּמוֹ מֵחָדָשׁ...
"הוֹפָּה, צִלָּה... תִּתְכּוֹנְנִי, אֲנִי צָרִיךְ מִמֵּךְ חָלָב הַיּוֹם", לִטֵּף מוּמוֹ פָּרָה דַּקִּיקָה שֶׁגָּעֲתָה לְלֹא הַפְסָקָה. הוּא רָכַן לְעֶבְרָהּ, וּמִלֵּא בִּזְרִיזוּת כַּד חָלָב עַד גְּדוֹתָיו. לַמְרוֹת קִיּוּמָן שֶׁל מְכוֹנוֹת הַחֲלִיבָה הַמְשֻׁכְלָלוֹת, אָהַב מוּמוֹ לְהַגִּיעַ פַּעַם בְּיוֹם וְלַחְלֹב כַּמָּה פָּרוֹת בְּעַצְמוֹ, "זֵכֶר לְיָמִים עָבָרוּ", הָיָה צוֹחֵק. כָּעֵת, הֵנִיף אֶת הֶחָלָב הַטָּרִי וְהִכְנִיס אוֹתוֹ לְבַקְבּוּק זְכוּכִית "זֶה בִּשְׁבִיל רְפָאֵל הַקָּשִׁישׁ".
הוּא חָלַב כַּמָּה פָּרוֹת, כְּשֶׁמַּגָּפָיו מְבוֹסְסוֹת בָּרֶפֶשׁ שֶׁכִּסָּה אֶת רִצְפַּת הָרֶפֶת, רוֹשֵׁם עַל בַּקְבּוּקֵי הֶחָלָב שֵׁמוֹת שֶׁל זִקְנֵי הַיִּשּׁוּב שֶׁרְגִילִים לְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חָלָב טָרִי, וְאָז שָׁאַג בְּקוֹלוֹ הַבָּס שֶׁהִרְעִיד אֲפִלּוּ אֶת הַפָּרוֹת הָאֲדִישׁוֹת: "אֵיפֹה חֲבַצֶּלֶת? אֲנִי צָרִיךְ מִמֵּךְ חָלָב, גְּבִרְתִּי הַנִּכְבֶּדֶת..." הוּא עָבַר בֵּין הַפָּרוֹת הַצְּפוּפוֹת, מְחַפֵּשׂ אֶת חֲבַצֶּלֶת הַמְדֻבֶּרֶת, עַד שֶׁתָּפַשׂ אוֹתָהּ, פָּרָה שְׁמֵנָה וּבְרִיאַת בָּשָׂר.
"חֲבַצֶּלֶת, חֲבַצֶּלֶת", הוּא פִּזֵּם בְּעַלִּיזוּת "אַתְּ לֹא יוֹדַעַת אֵיזֶה זְכוּת יֵשׁ לָךְ הַיּוֹם!" הַפָּרָה נָעֲצָה בּוֹ עֵינֵי פָּרָה עֲגֻלּוֹת וְגָעֲתָה בַּאֲדִישׁוּת, מוּמוֹ מִלֵּא בִּזְרִיזוּת כַּד חָלָב וְטָפַח עַל גַּבָּה שֶׁל הַפָּרָה: "כֵּן, חֲבַצֶּלֶת, אַתְּ הַפָּרָה הֲכִי מְשֻׁבַּחַת, עִם הֶחָלָב הֲכִי טָעִים! וְלָכֵן..." הוּא רָכַן לְעֶבְרָהּ וּכְמוֹ לָחַשׁ לָהּ: "אֲנִי מֵבִיא אֶת הֶחָלָב שֶׁלָּךְ לַשִּׁעוּר-תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ הַיּוֹם בַּיִּשּׁוּב. בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁהָרַב לִמֵּד בַּשָּׁבוּעַ שֶׁעָבַר: לַה' אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לְהָבִיא אֶת הֲכִי מְהֻדָּר!". חֲבַצֶּלֶת גָּעֲתָה שׁוּב, וּמוּמוֹ נִפְנָה לָצֵאת מֵהָרֶפֶת כְּשֶׁהוּא מַמְשִׁיךְ לְזַמְזֵם לְעַצְמוֹ "חֲבַצֶּלֶת חֲבַצֶּלֶת, לְשִׁעוּר תּוֹרָה הוֹלֶכֶת..."
(מְעֻבָּד עַל-פִּי לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת מֵאֵת הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ, כֶּרֶךְ לג, עמ' 120)
