ג' בתמוז, שיחול ביום שלישי הקרוב, נקרא בפי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח יום של "אתחלתא דגאולה" (התחלת הגאולה) של חמיו, הרבי הקודם מליובאוויטש. לפני תשעים שנה, ריחף עד לאותו יום עונש מוות מעל ראשו של כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ (רבי יוסף-יצחק) – ובו ביום הוסרה הגזרה. שלטונות הסובייטים בברית-המועצות הם שגזרו על הרבי את העונש, ב"עוון" הפצת יהדות – וביום ג' בתמוז הם המירו זאת בעונש גלות.
 
חסידים רבים, שלא ידעו מתכנית המוות המקורית של הסובייטים, היו בג' בתמוז עצובים ומדוכדכים. הרבי, רבי יוסף-יצחק נשלח לגלות! אבל בדיעבד, התברר כי זו הייתה בעצם הצלת חייו. בכך למעשה התחילה גאולתו מידי הרשע – שכעבור ימים ספורים באה לשלמותה, עת שוחרר סופית לביתו.
 
***
 
כדי להבין יותר את משמעותו של היום, נוכל להשתמש בעובדה מעניינת מלוח-השנה היהודי. אם נשים לב נבחין כי תמיד ביום בשבוע שחל חג הפסח, חל גם תשעה באב של אותה שנה (השנה, למשל, ביום שלישי). לכאורה, אלו ימים מנוגדים במהותם בתכלית: חג הפסח הוא חג של גאולה ואילו תשעה באב הוא יום אבל על חורבן וגלות. מדוע אפוא סובב הקדוש-ברוך-הוא את הדברים כך, שימים הופכיים אלה יחולו תמיד באותו יום בשבוע?
 
התשובה היא, שגם תשעה באב בפנימיותו הוא יום של גאולה – משום שכל ייעודו של החורבן הוא להוביל אותנו אל הגאולה. על פניו, התרחש שבר איום ונורא – אולם לאמתו של דבר, זהו אינו אלא תהליך מקדם ומוביל אל הגאולה האמתית והשלמה. נמצא, כי מהותו הפנימית של היום זהה למהותו של חג החירות.
 
כך ראוי להתייחס גם ליום ג' בתמוז – שגם הוא חל תמיד באותו יום בשבוע שחלים ליל-הסדר ותשעה באב. על פניו, ארע ביום זה משהו עצוב. רבי יוסף-יצחק נשלח לגלות. אבל בפנימיותו, התברר שהיום הזה הוא טוב. התגלה שהיום הזה הוא יום של מהפך ממוות לחיים.
 
האמת היא, שנכון וראוי להתייחס לג' בתמוז בדרך הרבה יותר ייחודית. כי הלוא, בשונה מתשעה באב, שכל עוד לא באה הגאולה ביטויו המובהק הוא של חורבן ואבל – הרי שג' בתמוז הוא יום שכבר התגלתה מהותו החיובית. זהו יום שגילה כיצד עצם היציאה לגלות אינה אלא ביטוי מובהק של גאולה, ולכן קורא לו הרבי "אתחלתא דגאולה".
 
***
 
חלפו שישים ושבע שנים מאז אותו ג' בתמוז. לפני 23 שנים, ארע ביום זה מאורע רב-משמעות נוסף: מכונות הניטור שהרבי מליובאוויטש מלך המשיח היה מחובר אליהן חדלו להראות את פעימות לבו. דווקא ביום שנקרא "אתחלתא דגאולה" – דווקא אז זה קרה.
 
על פניו, התרחש הסתר-פנים איום ונורא. אבל ידועים דברי האריז"ל, כי יגיע שלב בו בדומה למשה רבינו בהר סיני – גם המשיח ייעלם מעין כל איש ו"יעלה... בגופו ובנפשו, על דרך עליית משה רבינו אל ההר לקבל את התורה – ואחר-כך יחזור... ואז יכירוהו כולם!". אם כן, ברור כי זהו בדיוק השלב בו אנו נמצאים. השלב שנפתח דווקא ביום שכבר התגלה כי הוא יום של גאולה וחיים.
 
משנה-משמעות מקבל כל האמור לאור דבריו של הרבי עצמו, כי חייו הגשמיים יימשכו ברצף מתוך הגלות אל הגאולה. לכאורה, לנוכח המציאות הנראית לעיניים נשמעים הדברים בלתי-מובנים – אבל ברור כי דברי הרבי מתייחסים לרובד האמתי של המציאות, וברובד זה – חייו כפשוטם אכן נמשכים! ברובד האמתי של המציאות – לבו של הרבי, לבו של עם ישראל, פועם כפשוטו במלוא-אונו – ומנהיג אותנו בדרך לגאולה האמתית והשלמה, שתבוא תכף ומיד ממש.