לעתיד-לבוא, כאשר תושלם המשימה והעולם יהפוך למשכן הקבע של השכינה, תועלה על נס זכותם ומעלתם של כל העם, כמי שמימשו את המהפך הזה
המערכה שניהל קורח כנגד משה ואהרון, הייתה תחת הסיסמה: "כל העדה כולם קדושים... – ומדוע תתנשאו על קהל-השם?!".
תורת החסידות מסבירה, שקורח הכיר היטב במעלותיהם של משה ואהרון. אולם הוא טען, כי גם לעם יש יתרון רוחני משלו, ואדרבה – יתרון גדול יותר מזה של משה ואהרון: העם הם אלה שבקיומם את התורה מגשימים הלכה-למעשה את המטרה האלוקית של הבריאה, והופכים את העולם למשכנו של הקדוש-ברוך-הוא. משה ואהרון הם המפקדים שמביאים לחיילים את רצון המלך, אבל החיילים הם אלה שממלאים בפועל את רצונו.
וזה היה פשר הטענה, "כל העדה כולם קדושים": הקדושה שבעם לא פחותה מקדושתכם אתם, משה ואהרון, ואף מעפילה עליה, כי הם אלה שמשלימים בפועל את הרצון האלוקי. ואם כן: "מדוע תתנשאו על קהל השם?!".
טעותו הייתה, שעם כל נכונותה של מעלת העם, זו עדיין לא סיבה להפר את ההיררכיה המחויבת של מנהיגים ועם. מחויבת על-פי רצונו של הקדוש-ברוך-הוא אשר קבע, שבגלל שהעם מקבלים סיוע והכוונה מהמנהיגים – על העם לכפוף את עצמם כלפיהם ולהכיר בעליונותה של סמכותם הרוחנית.
רק לעתיד-לבוא, כאשר תושלם המשימה והעולם יהפוך למשכן הקבע של השכינה, תועלה על נס זכותם ומעלתם של כל העם, כמי שמימשו את המהפך הזה, ובמובן מסוים תיטשטש ההיררכיה הרוחנית שבין המנהיגים לבין פשוטי העם.
במחלוקתו ניסה קורח להקדים את המאוחר ולהחיל כבר במדבר מצב של גאולה, שלא כפי הרצון האלוקי – וזו הייתה טעותו.
(התוועדויות תשמ"ט כרך ג עמוד 411)
