שבועות אלה, בהם קוראים בתורה על בניית המשכן, הם ימי סגולה לביאת הגאולה ובניין בית-המקדש השלישי. לפיכך ראוי שבהם יתעורר כל יהודי ביתר געגועים והשתוקקות לחזות בעבודת הכוהנים בבית-המקדש השלישי, בגאולה השלמה.
קיום החוקים, שנובע מקבלת עול, מעצם הנשמה, גורם להתקשרות עצם הנשמה בעצמות האלוקית בלי "תוספת" של טעם ודעת.
רחל קופצ'יק
א תמוז התש"ע (13.06.2010)
"זאת חוקת התורה" הפרשה פותחת במצווה המאוד תמוהה של פרה אדומה. כל כך תמוהה, עד שאפילו שלמה המלך החכם מכל אדם אמר לגביה: "על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".
מצוות התורה נחלקות לשלושה סוגים:
משפטים - מצוות שהשכל מחייב. למשל: לא תרצח, כיבוד הורים.
עדות - השכל עצמו לא מחייב לקיים מצוות אילו. אך כשהבורא נתן אותן, יש להן הסבר שכלי (מצוות השבת, למשל)
חוקים - הן מצוות, שאין עליהן שום הסבר שכלי, הן אפילו מנוגדות לשכל האנושי.
ומה זה אומר?
במשפטים ובעדות הרצון העליון הצטמצם, כך שגם שכל אנוש יבין אותו. בחוקים, הרצון העליון לא הצטמצם ולא "התלבש" בשכל אנוש, נשאר רצון אלוקי שלמעלה מהשכל.
אין 'שכל' בקיום החוקים, אז מה יש?
האדם צריך לקיים את החוקים מתוך קבלת עול פנימית והתבטלות שקשורה עם עצם הנשמה שלו.
כשאני מקיים משפטים או עדות, זה גם כי אני הבנתי ולי זה נראה. אבל בחוקים הנשמה מתקשרת נטו באלוקים.
והאמת היא, שגם המצוות שאנו מבינים הן רצון עליון שלמעלה מהשגה (אלא שאלוקים רצה שגם נבין אותן) וגם אותן צריך לקיים מתוך התבטלות.
האדמו"ר הזקן הסביר את המילה "חוקים" מלשון – "חקיקה".
אותיות כתובות אינן חלק בלתי נפרד מהחומר עליו הן כתובות - אפשר למחוק אותן - להפרידן מהחומר עליו נכתבו. אותיות "חקוקות" מהוות מציאות אחת עם החומר, עליו הן כתובות.
קיום החוקים, שנובע מקבלת עול, מעצם הנשמה, גורם להתקשרות עצם הנשמה בעצמות האלוקית בלי "תוספת" של טעם ודעת.