שָׁלוֹם לֹא פּוֹנֶה לְהוֹרָיו, וְלֹא מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּקְנוּ לוֹ נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ שֶׁמַּטְעַמֵּי חִסָּכוֹן נוֹבֵעַ הַדָּבָר. כְּלָל וּכְלָל לֹא. הוֹרָיו הָאֲמִידִים שֶׁל שָׁלוֹם יְכוֹלִים לִקְנוֹת לוֹ לְפָחוֹת מֵאָה זוּגוֹת נַעֲלַיִם בְּשָׁנָה, אִלּוּ רַק הָיָה מְבַקֵּשׁ.
"אַיי!" פָּנָיו שֶׁל שָׁלוֹם הִתְעַוְּתוּ בִּכְאֵב. הַנַּעַל לְתוֹכָהּ הִכְנִיס אֶת רַגְלוֹ, הֵסֵבָּה לוֹ יִסּוּרִים שֶׁל מַמָּשׁ. הוּא הוֹצִיא אֶת הָרֶגֶל הַכּוֹאֶבֶת, הִבִּיט לְתוֹךְ הַנַּעַל, וּמִשֵּׁשׁ אוֹתָהּ בְּיָדָיו לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן. הוּא לֹא מָצָא דָּבָר שֶׁיַּסְבִּיר מַה גָּרַם לוֹ לַכְּאֵב. "אוּלַי הָיְתָה שָׁם אֶבֶן קְטַנָּה שֶׁנָּפְלָה כְּשֶׁחָלַצְתִּי אֶת הַנַּעַל," הִסְבִּיר לְעַצְמוֹ.
בְּאֹפֶן מַפְתִּיעַ, כַּאֲשֶׁר הִכְנִיס שׁוּב אֶת רַגְלוֹ לַנַּעַל, לֹא חָשׁוּ הַשְּׁתַּיִם בְּנוֹחַ. גַּם רַגְלוֹ הַשְּׁנִיָּה לֹא הִסְתַּדְּרָה עִם הַנַּעַל שֶׁהֻצְמְדָה לָהּ.
שָׁלוֹם אֵינֶנּוּ יֶלֶד מְפֻנָּק. הוּא נָשָׂא אֶת סִבְלוֹ בְּדוּמִיָּה רְאוּיָה לְצִיּוּן. כְּדֵי לְהָסִיחַ אֶת הַדַּעַת מֵהַכְּאֵב, הֶעֱסִיק אֶת מֹחוֹ בַּחִידָה מַה בַּנַּעֲלַיִם גָּרַם לַתְּחוּשָׁה הַלֹּא נְעִימָה בְּרַגְלָיו.
בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, נָפְלָה הַבְרָקָה בְּמֹחוֹ הַטָּרוּד: רַגְלָיו גָּדְלוּ בְּמַהֲלַךְ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה, וְהַנַּעֲלַיִם הָפְכוּ לִהְיוֹת קְטַנּוֹת לְמִדָּתָן. נַעֲלַיִם קְטַנּוֹת מִדַּי, מְעִיקוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל עַל הָרַגְלַיִם.
בְּאוֹתוֹ יוֹם לֹא חָשׁ שָׁלוֹם כָּל תְּעוּקָה בְּרַגְלָיו. שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ הָיָה עַל פִּתְרוֹן הַחִידָה הַמֻּשְׁלָם, אֵלָיו הִגִּיעַ בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ, וְשִׂמְחָתוֹ הַגְּדוֹלָה, פּוֹגְגָה מִיָּדִית כָּל תְּחוּשָׁה לֹא נְעִימָה.
לְמָחֳרָת, כַּאֲשֶׁר אֵדֵי הַשִּׂמְחָה הָאַחֲרוֹנִים הִסְפִּיקוּ לְהִתְנַדֵּף, חָזְרוּ הַנַּעֲלַיִם לִלְחֹץ בְּכָל עָצְמָתָן, וְשָׁלוֹם, הַמְּלֻמָּד בְּיִסּוּרִים, הִמְשִׁיךְ לִנְעֹל אוֹתָן.
בָּרוּר שֶׁהוּא צָרִיךְ נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. בָּרוּר שֶׁכָּל יוֹם נוֹסָף שֶׁשָּׁלוֹם נוֹעֵל אֶת נַעֲלָיו הַיְּשָׁנוֹת, הוּא גּוֹרֵם לְעַצְמוֹ סֵבֶל מְיֻתָּר, וְאוּלַי אַף פּוֹגֵעַ בִּבְרִיאוּת גּוּפוֹ.
כָּל זֶה בָּרוּר.
אֲבָל שָׁלוֹם לֹא פּוֹנֶה לְהוֹרָיו, וְלֹא מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּקְנוּ לוֹ נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת. שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ שֶׁמַּטְעַמֵּי חִסָּכוֹן נוֹבֵעַ הַדָּבָר. כְּלָל וּכְלָל לֹא. הוֹרָיו הָאֲמִידִים שֶׁל שָׁלוֹם יְכוֹלִים לִקְנוֹת לוֹ לְפָחוֹת מֵאָה זוּגוֹת נַעֲלַיִם בְּשָׁנָה, אִלּוּ רַק הָיָה מְבַקֵּשׁ.
אֲבָל הוּא לֹא מְבַקֵּשׁ. לָמָּה? כָּכָה.
* * *
גַּם אֲנַחְנוּ סוֹבְלִים. כָּל יוֹם שֶׁאֲנַחְנוּ נִמְצָאִים בַּגָּלוּת, הוּא סֵבֶל מְיֻתָּר שֶׁמֵּעִיק עַל הַנְּשָׁמָה וְהַגּוּף. כָּל מַה שֶּׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת הוּא: לְבַקֵּשׁ. יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁבִּקֵּשׁ לֵישֵׁב בְּשַׁלְוָה, רוֹצֶה שֶׁנֵּלֵךְ בְּדַרְכּוֹ וְנַתְחִיל אַף אָנוּ לְבַקֵּשׁ. אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם מַמְתִּין וּמְצַפֶּה שֶׁבָּנָיו הַיְּקָרִים יִפְצוּ אֶת פִּיהֶם, יְבַקְּשׁוּ וְיִתְבְּעוּ: אַבָּא, תָּבִיא לָנוּ גְּאֻלָּה!
אֵין כָּל סָפֵק: כַּאֲשֶׁר נְבַקֵּשׁ בֶּאֱמֶת - נְקַבֵּל!
(ע"פ לקו"ש ח"ל ע' 183)
