הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים הַמִּשְׁתַּיְּכוֹת לְמִשְׁפַּחַת הַצֹּאן, מִצְטַיְּנוֹת בִּתְמִימוּת, בְּצַיְתָנוּת וּבְהִתְבַּטְּלוּת מֻחְלֶטֶת לִרְצוֹן הָאָדָם הַמַּנְהִיג אוֹתָן.
הַיָּרֵחַ הֵצִיץ בְּרַחֲמִים בַּחַלּוֹן חַדְרוֹ שֶׁל אֵלִי. הַיֶּלֶד מִתְהַפֵּךְ כְּבָר שָׁעָה בַּמִּטָּה וְלֹא מַצְלִיחַ לְהֵרָדֵם. "לִסְפֹּר כְּבָשִׂים," הִבְלִיחָה הֶאָרָה בְּמֹחוֹ שֶׁל אֵלִי, "זוֹ שִׁיטָה מְצֻיֶּנֶת שֶׁעוֹזֶרֶת לְהֵרָדֵם."
"אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלוֹשׁ..." סָפַר אֵלִי בְּקוֹל מוֹנוֹטוֹנִי שֶׁכִּמְעַט הִרְדִּים אוֹתוֹ, אֲבָל רַק כִּמְעַט.
כְּשֶׁהִגִּיעַ לִ-836, הִתְיָאֵשׁ אֵלִי מֵהַסְּפִירָה הַמְּשַׁעֲמֶמֶת, וְהֶחְלִיט בְּפֶרֶץ שֶׁל מְקוֹרִיּוּת לִקְרֹא לַכְּבָשִׂים בְּשֵׁמוֹת. הָרִאשׁוֹנוֹת הָיוּ דִּינָה וְתִרְצָה, יוֹכֶבֶד וּבַתְיָה.
אֶת טֶקֶס קְרִיאַת הַשֵּׁמוֹת, קָטְעָה לְפֶתַע שְׁרִיקָה. דִּינָה, שֶׁלִּחֲכָה עֵשֶׂב בַּהֲנָאָה, הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּאַחַת, וּפָנְתָה לְכִוּוּנוֹ שֶׁל עָזִיז, רוֹעֵה הַצֹּאן הַצָּעִיר. "לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת?" צָעֲקָה לָהּ יוֹכֶבֶד. "הַבַּיְתָה," פָּעֲתָה דִּינָה, "הַהַפְסָקָה נִגְמְרָה."
"שְׁטֻיּוֹת," הִרְעִימָה יוֹכֶבֶד בְּקוֹלָהּ. "מַמָּשׁ מֻקְדָּם עַכְשָׁו. אָז מָה אִם עָזִיז שָׁרַק. הַצּוּצִיק הַזֶּה לֹא יִקְבַּע לָנוּ מַה לַּעֲשׂוֹת. בּוֹאוּ נַעֲשֶׂה חַיִּים!" הֵנִיפָה אֶת נֵס הַמֶּרֶד, וּדְבָרֶיהָ הִתְקַבְּלוּ בִּרְקִיעוֹת רַגְלַיִם נִלְהָבוֹת.
עָזִיז, רוֹעֵה הַצֹּאן, שִׁפְשֵׁף אֶת עֵינָיו בְּתַדְהֵמָה. הַבְּהֵמוֹת הַסּוֹרְרוֹת הִפְנוּ אֵלָיו עֹרֶף, וּבִמְקוֹם לִצְעֹד אִתּוֹ חֲזָרָה אֶל הַדִּיר, פָּרְצוּ בְּרִיצָה מְטֹרֶפֶת לְעֵבֶר הָעִיר.
הַכְּבָשִׂים הָאַלִּימוֹת פָּרְצוּ אֶל הַבָּתִּים וְזָרְעוּ בָּהֶם הֶרֶס וְחֻרְבָּן. יוֹכֶבֶד עַצְמָהּ, בָּחֲרָה בְּבֵיתוֹ שֶׁל אֵלִי כְּמָקוֹם מֻשְׁלָם לִפְרִיקַת אֶנֶרְגְּיָה. לְאַחַר דַּקָּה, הִרְגִּישׁ אֵלִי שֶׁמַּשֶּׁהוּ מְטַלְטֵל אוֹתוֹ בְּעַקְשָׁנוּת.
"קוּם, אֵלִי!" קָרְאָה עֲדִינָה, אֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלָה, "אַתָּה מְאַחֵר לַלִּמּוּדִים..."
"אֲבָל יוֹכֶבֶד הַכִּבְשָׂה," שִׁפְשֵׁף אֵלִי עֵינַיִם חוֹלְמָנִיּוֹת, "הִצְלַחְתֶּם לְהִשְׁתַּלֵּט עָלֶיהָ? אֵיזֶה בָּלָגָן הִיא עָשְׂתָה כָּאן!"
"אֵין כָּאן שׁוּם יוֹכֶבֶד," הִרְגִּיעָה אוֹתוֹ הָאָחוֹת, "כְּבָשִׂים מִשְׁתּוֹלְלוֹת יֵשׁ רַק בַּחֲלוֹמוֹת..."
* * *
בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרִים הַשָּׁנִים שֶׁשָּׁהָה בְּחָרָן, עָסַק יַעֲקֹב אָבִינוּ בִּרְעִיַּת צֹאן. הַשָּׂכָר שֶׁשִּׁלֵּם לוֹ דּוֹדוֹ לָבָן הָיָה צֹאן, וְעִקַּר רְכוּשׁוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הָיָה, אֵיךְ לֹא, צֹאן לָרֹב...
הַכְּבָשִׂים וְהָעִזִּים הַמִּשְׁתַּיְּכוֹת לְמִשְׁפַּחַת הַצֹּאן, מִצְטַיְּנוֹת בִּתְמִימוּת, בְּצַיְתָנוּת וּבְהִתְבַּטְּלוּת מֻחְלֶטֶת לִרְצוֹן הָאָדָם הַמַּנְהִיג אוֹתָן.
גַּם אֲנַחְנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מְשׁוּלִים לְצֹאנוֹ שֶׁל הַמַּנְהִיג וְהָרוֹעֶה הָרַחוּם, בּוֹרֵא הָעוֹלָם. אִם רַק נַשְׂכִּיל, נְאַמֵּץ לְעַצְמֵנוּ אֶת תְּכוּנוֹת הַצֹּאן הַמֻּפְלָאוֹת. נִתְבַּטֵּל בְּצוּרָה מֻחְלֶטֶת לִפְנֵי בּוֹרֵא הָעוֹלָם, וְנִתֵּן לוֹ לְהוֹבִיל אוֹתָנוּ לִירוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה, בַּגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה.
(ע"פ לקו"ש חט"ו ע' 252)