חַנָּה, הִיא הַשְּׁכֵנָה הֲכִי נֶחְמָדָה בַּבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ. וְהַיּוֹם, אִמָּא בִּקְּשָׁה שֶׁאֲנִי אֵלֵךְ לַעֲזֹר לָהּ. כַּמּוּבָן שֶׁהִסְכַּמְתִּי.

כְּבָר כְּשֶׁטִּפַּסְתִּי בַּמַּדְרֵגוֹת יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹעַ אֶת הַשִּׁירִים שֶׁמִּתְנַגְּנִים בַּמִּטְבָּח שֶׁלָּהּ, כְּשֶׁפָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת רָאִיתִי אוֹתָהּ חוֹתֶכֶת בְּמֶרֶץ יְרָקוֹת לְסָלָט.

"מְעֻלֶּה שֶׁבָּאת" שָׂמְחָה חַנָּה לִקְרָאתִי וְהֵבִיאָה לִי קֶרֶשׁ חִתּוּךְ "הַיּוֹם אֲנַחְנוּ הוֹלְכוֹת לְהָכִין אֲרוּחָה מְיֻחֶדֶת לְכָל הַיּוֹלְדוֹת בַּשְּׁכוּנָה מִטַּעַם שִׁפְרָה וּפוּעָה, טוֹב שֶׁבָּאת לַעֲזֹר לִי, זֶה מִצְוָה מְאוֹד גְּדוֹלָה"

נֶעֱמַדְתִּי עַל שְׁרַפְרָף קָטָן וְהִתְחַלְתִּי לַחְתֹּךְ יְרָקוֹת. חַנָּה תָּמִיד עֲסוּקָה, וְתָמִיד בִּדְבָרִים טוֹבִים. מְאוֹד נֶחְמָד לָבוֹא לַעֲזֹר לָהּ.

חַנָּה סִפְּרָה לִי עַל הָעֲבוֹדָה בְּשִׁפְרָה וּפוּעָה, הִיא פָּתְחָה אֶת הַמְּקָרֵר וְהֶרְאֲתָה לִי הֲמוֹן תַּבְשִׁילִים מְיֻחָדִים שֶׁתְּקַבֵּל כָּל יוֹלֶדֶת.
"יֵשׁ הַרְבֵּה עֲבוֹדָה", הִיא נֶאֶנְחָה "אֲבָל הַדָּבָר הָעִקָּרִי שֶׁמַּטְרִיד אוֹתִי זֶה הָעוּגָה שֶׁהִבְטַחְתִּי לְהָכִין. אֵין לִי בְּעָיָה לַחְתֹּךְ יְרָקוֹת, לְהָכִין קְצִיצוֹת, וּלְעַרְבֵּב רְטָבִים. אֲבָל עוּגוֹת אֲנִי מְאוֹד לֹא אוֹהֶבֶת לְהָכִין". הִיא סִפְּרָה.

"אָז אוּלַי פָּשׁוּט תְּוַתְּרִי עַל הָעוּגָה" הִצַּעְתִּי אֶת הָרַעְיוֹן הַפָּשׁוּט. כָּל יוֹלֶדֶת מְקַבֶּלֶת כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֹכֶל. חֲבָל שֶׁחַנָּה תִּתְאַמֵּץ כָּל כָּךְ לְהָכִין מַשֶּׁהוּ שֶׁקָּשֶׁה לָהּ.

"אוֹתִי חִנְּכוּ לְהִתְאַמֵּץ" הִיא קָרְצָה לִי בָּעֵינַיִם שֶׁלָּהּ, וְהִתְחִילָה לְהַעֲבִיר בֵּיצִים מֵהַמְּקָרֵר אֶל הַשַּׁיִשׁ "מִצְווֹת לֹא עוֹשִׂים בְּחִנָּם, מִצְווֹת דּוֹרְשׁוֹת מַאֲמָץ".

אֲנִי לֹא הִסְכַּמְתִּי "לְדַעְתִּי הָעִקָּר זֶה לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים טוֹבִים. אִם אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת אוֹתָם בְּקַלּוּת, אָז לָמָּה לֹא?" לֹא הִצְלַחְתִּי לְהָבִין בְּשׁוּם צוּרָה לָמָּה חַנָּה מִתְעַקֶּשֶׁת לְהִתְאַמֵּץ בִּשְׁבִיל הָעוּגָה.

חַנָּה לֹא עָנְתָה לִי, שְׁתֵּינוּ הִמְשַׁכְנוּ לַעֲבֹד בְּמֶרֶץ. וְרַק אַחֲרֵי שְׁעָתַיִם, כְּשֶׁהָעוּגָה כְּבָר הָיְתָה בַּתַּנּוּר וַאֲנַחְנוּ הִתְחַלְנוּ לֶאֱרֹז אֶת הַמָּנוֹת לַיּוֹלְדוֹת, חַנָּה הֶחְלִיטָה לְהַסְבִּיר אֶת עַצְמָהּ.

"הַשָּׁבוּעַ מְסֻפָּר שֶׁאַבְרָהָם אָבִינוּ קָנָה אֶת מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה מֵעֶפְרוֹן, אֲפִלּוּ שֶׁעֶפְרוֹן רָצָה לְהָבִיא לוֹ אוֹתָהּ בְּחִנָּם" הִיא סִפְּרָה לִי.
"נוּ?" נִסִּיתִי לְהָבִין.

"אַתְּ לֹא חוֹשֶׁבֶת שֶׁזֶּה מוּזָר?" שָׁאֲלָה חַנָּה "מְבִיאִים לוֹ אֶת הַמָּקוֹם בְּחִנָּם. אָז בִּשְׁבִיל מָה לְשַׁלֵּם סְתָם? מָה הָעִנְיָן לְהִתְאַמֵּץ עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁיָּכוֹל לָבוֹא בְּקַלּוּת?".

חַנָּה לֹא רַק שׁוֹאֶלֶת שְׁאֵלוֹת, הִיא גַּם עוֹנָה מִיָּד: "אַבְרָהָם אָבִינוּ הִתְעַקֵּשׁ לְשַׁלֵּם כִּי הוּא הִכִּיר אֶת הַכְּלָל אוֹתוֹ הִסְבַּרְתִּי לָךְ מִקֹּדֶם. עַל מִצְווֹת צָרִיךְ לְשַׁלֵּם. דְּבָרִים טוֹבִים לֹא בָּאִים בְּקַלּוּת".

הַפַּעַם שָׁתַקְתִּי. חָשַׁבְתִּי עַל הַמִּלִּים הַנְּכוֹנוֹת וְהַחֲכָמוֹת שֶׁל חַנָּה. חָשַׁבְתִּי כַּמָּה חָשׁוּב לְהִתְאַמֵּץ.

נִסִּיתִי לְדַמְיֵן אֶת אַבְרָהָם אָבִינוּ מַעֲבִיר אֶת הַמַּטְבְּעוֹת לְעֶפְרוֹן אַחַת לְאַחַת, וְסוֹף סוֹף הִצְלַחְתִּי לְהָבִין לָמָּה חַנָּה מִתְעַקֶּשֶׁת לַעֲשׂוֹת דַּוְקָא אֶת מַה שֶּׁקָּשֶׁה לָהּ. הִצְלַחְתִּי לְהָבִין וּלְהַעֲרִיךְ.