לשלושה מתוך האבות והאימהות השתנה השם: אברהם, שרה ויעקב. אברהם היה קודם לכן אברם, שרה הייתה שרי, ויעקב הפך לישראל. במסכת ברכות נאמר, כי חל איסור לקרוא לאברהם בשם אברם, והדעות חלוקות עד כמה חמור האיסור. אך אין כל איסור לקרוא לשרה שרי, ואצל יעקב עוד יותר מכך – למרות השינוי לישראל נשאר השם יעקב שימושי יותר (הגמרא שם מסבירה מדוע האיסור חל דווקא על השם אברם).
 
למעשה, לא מובא בספרי הפסיקה הקדמונים האיסור המוזכר. ובלשונו של המהרש"א (רבי שמואל אליעזר אידל'ס): "דע, כי (איסור) הקורא לאברהם אברם, לא זכרוהו הפוסקים... ו(אכן) צריך עיון (מדוע)".
 
אמנם ה"מגן אברהם" (רבי אברהם גומבינר) מציין להלכה שאסור לקרוא לאברהם אברם, אך ה"דגול מרבבה" (רבי יחזקאל הלוי לנדא) מתפלא עליו מהיכן לקח את הסמכות לאסור זאת בזמן שאף אחד ממוני המצוות והפוסקים שלפניו לא מזכירים איסור כזה.
 
ואמנם מדוע לא מזכירים זאת– הרי האיסור מפורש בגמרא?!
 
כמה תירוצים נאמרו על כך. רבי יהושע לייב דיסקין טוען שאיסור חל רק בחייו של אברהם אבינו ובפניו. אלא שמהגמרא לא משמע כך. במיוחד מכך שהיא מקשה מפסוק בספר נחמיה, שמופיע בו השם 'אברם' – ספר שנכתב שנים רבות לאחר פטירת אברהם.
 
בספר "בן יהוידע" (לרבי יוסף חיים מבגדד, ה'בן איש חי') מוסבר שהאיסור יחזור להתקיים לאחר תחיית המתים, ולכן מקשה הגמרא מספר נחמיה, שבו נמשיך ללמוד גם באותה תקופה (אמנם זהו אחד מספרי הנביאים והכתובים, שעליהם כותב הרמב"ם כי הם "עתידים ליבטל" – אך כפי שמבארים מפרשי הרמב"ם, כוונתו היא שיתבטל החיוב ללמוד בהם בקביעות, אך לא שהספרים ייגנזו).
 
יוצא אפוא כי בזמן הגאולה השלמה, לאחר שיקום אברהם אבינו לתחייה, יתחדש איסור – שלא לקרוא לאברהם אברם (ולמי שמתפלא מדוע האיסור לא מופיע ברמב"ם, בין ההלכות של ימות המשיח – מסביר ה"בן יהוידע" כי הרמב"ם לא התייחס להלכות שיתחדשו רק לאחר תחיית המתים).