הֶאֱזַנּוּ בְּקֶשֶׁב רַב לַמִּלִּים שֶׁל הַמּוֹרֶה. "כְּשֶׁיְּהוּדִי לוֹקֵחַ אֶת הַזְּמַן הֲכִי מֻצְלָח שֶׁלּוֹ, וּמַקְדִּישׁ אוֹתוֹ לַה' - הוּא מְקַיֵּם אֶת מִצְוַת בִּכּוּרִים. גַּם הַיּוֹם, הַרְבֵּה שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ נֶחְרַב".
הַמּוֹרֶה נִכְנַס לַכִּתָּה כְּשֶׁחִיּוּךְ רָחָב עַל פָּנָיו. "מִי יָכוֹל לְנַחֵשׁ אֵיזֶה מִצְוָה קִיַּמְתִּי הַבֹּקֶר?" הוּא שָׁאַל, כְּשֶׁעַל פָּנָיו עֲדַיִן חִיּוּךְ גָּדוֹל.
"גְּמִילוּת חֲסָדִים" נִחֵשׁ דָּוִד. "בֵּרַכְתָּ עַל הָאֹכֶל?" נִסָּה שִׁמְעוֹן... "אוּלַי לִמּוּד תּוֹרָה?" הִצַּעְתִּי אֲנִי...
הַמּוֹרֶה שָׁלַל אֶת כָּל הָאֶפְשָׁרֻיּוֹת שֶׁהָעֳלוּ, הוּא רַק צָחַק.
"הַבֹּקֶר קִיַּמְתִּי אֶת מִצְוַת 'בִּכּוּרִים'" אָמַר בְּחִיּוּךְ, וְנֶהֱנָה לִרְאוֹת אֶת הַפַּרְצוּפִים הַמֻּפְתָּעִים שֶׁלָּנוּ.
"הַמּוֹרֶה, אֲבָל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּבָר לֹא קַיָּם". יַעֲקֹב הֵעֵז לוֹמַר בְּקוֹל, אֶת מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ חָשַׁבְנוּ בְּשֶׁקֶט.
הַמּוֹרֶה צָחַק, בַּפַּעַם הַחֲמִישִׁית מֵהַבֹּקֶר.
"אֶת הַמִּצְוָה כְּמוֹ שֶׁהִיא, לְצַעֲרִי לֹא הִצְלַחְתִּי לְקַיֵּם, כִּי כְּמוֹ שֶׁאָמַר יַעֲקֹב, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ חָרַב. אֲבָל הַמַּשְׁמָעוּת הָרוּחָנִית שֶׁלָּהּ קַיֶּמֶת בְּכָל זְמַן וּמָקוֹם".
שִׁלַּבְתִּי יָדַיִם, וְחִכִּיתִי שֶׁהַמּוֹרֶה יַסְבִּיר מָה הַמַּשְׁמָעוּת הָרוּחָנִית שֶׁל הַבִּכּוּרִים. גַּם אֲנִי רָצִיתִי לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה הַחֲשׁוּבָה, שֶׁכְּתוּבָה בַּתּוֹרָה בְּדִיּוּק בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ.
מָה הַמַּשְׁמָעוּת הָאֲמִתִּית שֶׁל בִּכּוּרִים? שָׁאַל הַמּוֹרֶה.
"בַּבִּכּוּרִים אֲנַחְנוּ לוֹקְחִים אֶת רֵאשִׁית הַתְּבוּאָה, אֶת הַתְחָלַת הַהַצְלָחָה שֶׁלָּנוּ וּמְבִיאִים אוֹתָהּ לַה'". בְּמִלִּים פְּשׁוּטוֹת הִצְלִיחַ חַיִּים לְהַגְדִּיר אֶת מַהוּת הַמִּצְוָה.
הַמּוֹרֶה הָיָה מְרֻצֶּה. וְהִמְשִׁיךְ: "אִם כֵּן, אָז אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָבִיא אֶת רֵאשִׁית הַהַצְלָחָה שֶׁלָּנוּ לַה'?"
שֶׁקֶט הִשְׂתָּרֵר בַּכִּתָּה, וְכֻלָּם חִכּוּ כְּבָר לִשְׁמֹעַ מֶה עָשָׂה הַמּוֹרֶה הַיּוֹם בַּבֹּקֶר, אֶת מָה הוּא בְּדִיּוּק דָּאַג לְהָבִיא לַה'.
"הַבֹּקֶר קַמְתִּי מֻקְדָּם, וְהָיִיתִי מְאוֹד שָׂמֵחַ, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁעוֹמֵד לִהְיוֹת לִי הַיּוֹם יוֹם שָׂמֵחַ וּמֻצְלָח", סִפֵּר הַמּוֹרֶה. "מִיָּד כְּשֶׁקַּמְתִּי אָמַרְתִּי 'מוֹדֶה אֲנִי', וְעַל הַבֹּקֶר, עוֹד לִפְנֵי שֶׁהָלַכְתִּי לָעֲבוֹדָה בַּתַּלְמוּד תּוֹרָה, הָלַכְתִּי לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל".
"לֹא חִכִּיתִי לַהַפְסָקָה וְלֹא לְסִיּוּם יוֹם הָעֲבוֹדָה, אֶלָּא אֶת הַהַתְחָלָה שֶׁל הַיּוֹם, מִיָּד בַּבֹּקֶר, אֶת הַזְּמַן הֲכִי עֵרָנִי בַּיּוֹם הִקְדַּשְׁתִּי לַה'".
הֶאֱזַנּוּ בְּקֶשֶׁב רַב לַמִּלִּים שֶׁל הַמּוֹרֶה. "כְּשֶׁיְּהוּדִי לוֹקֵחַ אֶת הַזְּמַן הֲכִי מֻצְלָח שֶׁלּוֹ, וּמַקְדִּישׁ אוֹתוֹ לַה' - הוּא מְקַיֵּם אֶת מִצְוַת בִּכּוּרִים. גַּם הַיּוֹם, הַרְבֵּה שָׁנִים אַחֲרֵי שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ נֶחְרַב".
שְׁלוֹמִי, שֶׁיּוֹשֵׁב בְּסָמוּךְ אֵלַי, הִצְבִּיעַ. "הַמּוֹרֶה, רַק דָּבָר אֶחָד לֹא הֵבַנְתִּי" הוּא שָׁאַל בִּמְבוּכָה "לָמָּה הַמּוֹרֶה שָׂמַח כָּל כָּךְ הַבֹּקֶר?"
הַמּוֹרֶה חִיֵּךְ, בַּפַּעַם הַשִּׁשִּׁית לְאוֹתוֹ בֹּקֶר... "לֹא קָרָה שׁוּם דָּבָר מְיֻחָד. אֲנִי לֹא שָׂמֵחַ עַל מִקְרֶה שֶׁקָּרָה", הוּא הִסְבִּיר בְּפַשְׁטוּת. "אֲנִי שָׂמֵחַ עַל הַמְּצִיאוּת שֶׁלִּי, אֲנִי שָׂמֵחַ עַל זֶה שֶׁאֲנִי יְהוּדִי וְעַל שֶׁזָּכִיתִי לַעֲבֹד אֶת ה'. כָּל כָּךְ שָׂמֵחַ, שֶׁכְּשֶׁאֲנִי קָם בַּבֹּקֶר אֲנִי רַק רוֹצֶה לְהוֹדוֹת לַה'".
הַשִּׂמְחָה הָיְתָה מִדַּבֶּקֶת, פָּתַחְתִּי אֶת הַסִּדּוּר וְקָרָאתִי בְּכַוָּנָה וּבְרִכּוּז אֶת הַמִּלִּים. גַּם אֲנִי שָׂמַחְתִּי עַל זֶה שֶׁאֲנִי יְהוּדִי וְעַל הַהִזְדַּמְּנוּת לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת בִּכּוּרִים בְּכָל יוֹם!
(סֵפֶר הַשִּׂיחוֹת תשמ"ח כֶּרֶךְ ב עַמּוּד 636)
