לעורך-הדין רינג היו מוניטין. יהודי תושב רובע ברוקלין בניו-יורק, שמתמחה במיוחד בענייני הגירה. התמחות זו הייתה הסיבה לשמה נפגש עמו הרב ברוך לבקיבקר לפני כעשרים וחמש שנים. הרב לבקיבקר, כיום שליח הרבי מליובאוויטש מלך המשיח בעיר אליזבט במדינת ניו-ג'רסי, רצה לסדר לעצמו מעמד של תושב קבע בארצות הברית – גרין-קארד – וביקש ליהנות משירותיו הטובים של מר רינג.
 
הפרטים סוכמו והרב לבקיבקר ביקש ממר רינג להודיעו בכל פעם שמגיע לשלב משמעותי בתהליך, כדי שיוכל לבקש על כך ברכה מהרבי.
 
כאשר נקבע תאריך לדיון, הודיע על כך מר רינג למרשו. לפליאתו, ביקש ממנו הרב לבקיבקר לנסות לדחות את הדיון. "מדוע?", תהה רינג, "הרי דחקת בי וביקשת לסיים את התהליך כמה שיותר מהר!".
 
"הבן", הסביר הרב לבקיבקר את עצמו, "התאריך הנקוב חל בתשעת הימים שבין ראש-חודש אב לתשעה באב, בהם אבל עם ישראל על חורבן בית-המקדש, וההלכה היהודית ממליצה לא לנהל דיונים חשובים בימים אלה"
 
מר רינג ניסה להתמקח כי הדחייה לא כדאית. בשלב מסוים הוא טפח לעצמו על מצחו. "יודע מה?", אמר לבן שיחו, "אתה מזכיר לי לקוח מלפני כשלושים שנה. גם-כן חסיד חב"ד. קראו לו לייבל רסקין (הרב יהודה לייב רסקין ז"ל, לימים שליחו הראשי של הרבי מליובאוויטש במרוקו), ומעמדו המשפטי היה בעייתי במיוחד משום שכבר הוצא נגדו צו גירוש מארצות-הברית.
 
"רסקין, אז בן 18, סיפר לי כי הרבי מליובאוויטש המליץ לו לבקש ממני להגיש עבורו ערעור. מניין הכיר אותי הרבי – לא אדע. שאלתי את רסקין מדוע הוצא נגדו צו גירוש, והוא סיפר כי רשויות ההגירה החליטו כי לא ייתכן שהתפקיד בו הציג את עצמו אמיתי. הוא קרא לעצמו, מנהל הפעילות של חב"ד באירופה.
 
"גיחכתי בקול. 'ילד בן 18 מנהל את כל הפעילות של חב"ד באירופה... שמע', אמרתי לו. 'אני מכיר את המערכת. אחרי שקר כל כך בולט, אין שום סיכוי שהם יאשרו בקשה חוזרת, גם אם תודה על האמת'.
 
"אלא שרסקין כלל לא התרגש מדבריי. הוא הישיר אליי עיניים נחרצות ואמר: "ראשית, זו האמת! וחוץ מזה – הרבי לא אמר לי לקבל ממך חוות דעת על הסיכויים. הרבי שלח אותי אליך בשביל שדרכך תאושר הבקשה!'.
 
"הבטתי בו נדהם. כזו אמונה יצוקה! אבל לא נסחפתי. הסכמתי לטפל בתיקו בתנאי שבתום כל שלב בעבודתי אקבל תשלום, ולא רק בסיום כל התהליך כמקובל. חששתי שהכישלון, הבטוח להערכתי, ימנע ממני לקבל את המגיע לי.
 
"כאשר הודעתי לרסקין על תאריך לדיון, התגובה שלו פשוט הרתיחה אותי. 'מצטער, מר רינג, אבל לא אוכל להגיע לדיון. באותו יום הרבי מדבר בפני הציבור ואני לא מתכוון לוותר על נוכחותי במעמד'. אתה שומע, מר לבקיבקר – כמוך, התאריך לדיון לא מצא חן בעיניו".  
 
"ומה היה בסוף?", התעניין הרב לבקיבקר.
 
"בסופו של דבר", המשיך רינג, "נסעתי לדיון בלעדיו. כל הדרך חשבתי על כך שזו נסיעה מיותרת. הייתי בטוח כי הניסיון נפסד ואין לו שום סיכוי להצליח.
 
"הגעתי לבית המשפט והדיון החל. נשאלתי מהי הסיבה שאני חושב שחלה טעות בפסיקה הקודמת, ופתאום, נחה עליי השראה. 'כבוד השופטים', התחלתי להרצות בטוב טעם: 'אנחנו רגילים לבחורים אמריקאים, שבגיל  18 עדיין מקבלים הכול מהוריהם על כפית של זהב. אלה באמת לא יכולים לנהל פרויקטים בסדר גודל של פעילות יבשתית, ומכאן כנראה נבעה הערכת הרשויות כי ההצגה העצמית של מר רסקין היא מעשה-מרמה.
 
"אבל מרשי הוא יליד רוסיה. אני סבור כי ברור לכבוד בית המשפט מה הם חיי נעורים של ילד יהודי אורתודוקסי בברית-המועצות הקומוניסטית. בעל כורחו, רכש מרשי בגרות נפשית וניסיון חיים הרבה יותר מפותחים ממה שמוכר לנו אצל נערים בגילו, ואין אפוא כל פלא בכך שעל כתפיו מוטל תפקיד כה אחראי'.
 
"כשסיימתי לדבר, השתרר בבית המשפט שקט מתוח. השופטים הסתודדו ביניהם, ולאחר כמה דקות החליטו: הערעור התקבל. תוענק לרסקין האשרה המיוחלת".
 
"בעקבות ההצלחה המפתיעה, הייתה דעתי זחוחה עליי. למחרת, כאשר הגיע רסקין למשרדי לקבל את האשרה, התרברבתי בפניו: 'אני מוכרח לומר לך רסקין, כי יש לכם רבי ממש חכם. הוא ידע לבחור את עורך-הדין היחיד בכל אמריקה שיצליח לזכות בתיק כזה'...
 
"את התגובה שלו, מר לבקיבקר, לא אשכח לעולם. הוא פילח אותי במבט בוער ואמר לי: 'אתה באמת חושב, מר רינג, שההצלחה נזקפת לזכותך? הרבי הוא שדאג שתצאנה מפיך המילים הנכונות'"...
 
למרות שחלפו שלושים שנה, עדיין ניכר העלבון היטב בקולו של מר רינג... איך שלא יהיה, הוא ניאות להמשיך לטפל בבקשתו של הרב לבקיבקר, וגם היא – בברכת הרבי – התקבלה.