אנחנו עדיין ברגעים האחרונים של הגלות, עדיין קיימת מלחמה – אולם הניצחון הנראה לעין משנה את סגנון הלחימה ואת החוקים לחלוטין
שדה הקרב העתידי יהיה שונה לגמרי משדה הקרב המוכר לנו. אם פעם מלחמה אמרה חיילים מיוזעים ומאובקים מתרוצצים בין ג'בלאות או יושבים סגורים בתוך טנק מחניק או תא טייס, הרי שבמלחמות הבאות השימוש בכוח אנושי בשדה הקרב ירד בהדרגה. אם חלילה יתמהמה החזון "לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" – תהיינה המלחמות בעיקר בין רובוטים ולא בין בני אדם.
חזון זה של רובוטים שמחליפים את החיילים בשדה הקרב, קיבל לאחרונה חיזוק מצדו של רב אלוף אנדריי גריגורייב. על פי גריגורייב, העומד בראש הפדרציה למחקר מתקדם במוסקבה, יתנהל שדה הקרב העתידי בין מפעילים של מכונות ולא בין חיילים שיורים אחד על השני.
הפדרציה שבראשה עומד גריגורייב חשפה לאחרונה רובוט אנושי צבאי שנועד להחליף את החיילים בשדה הקרב או באירועי חירום כאשר נשקפת סכנה של פיצוץ, שריפה או קרינה רדיו אקטיבית. הרובוט שמכונה איוון הטרמינייטור לבוש בחליפה מיוחדת משובצת בסנסורים שמאפשרים לו לחקות תנועות אנושיות. בשלב זה, איוואן שנשלט על ידי מפעילים, מסוגל לנהוג במכונית ולהימנע ממכשולים בדרך. בשלב הבא הוא יוכל להשלים מסלול מכשולים, להיכנס למכונית ולהתניע אותה ולהיכנס לחדר ולפתוח את האורות.
המטרה הסופית של החוקרים הרוסים היא שהרובוט יוכל לירות ברובה ולזרוק רימונים.
כבר היום, בישראל, כמעצמה טכנולוגית בתחום, פוחת והולך השימוש בטייסים לאיסוף מודיעין. כטב"מים (כלי טייס בלתי מאוישים) מבצעים משימות אלו. בעתיד הלא רחוק, תתנהלנה המלחמות על ידי 'שחקני מחשב'. חיילים לא יאחזו עוד ברובה, אלא בג'ויסטיק של סימולטור ובאמצעותו ישלטו על הכלים הלוחמים.
***
לכל דבר שמתרחש על פני כדור הארץ יש שורש ומקור רוחני גבוה. ההתקדמות הטכנולוגית בעולם אינה אלא השתקפות הגשמית של התהליך הרוחני. המלחמה כבר לא קרב חרבות מדמם, אלא שייכת למפעילי סימולטורים ממשרד ממוזג – כי כך זה גם ברוחניות.
בשיחה שנשא הרבי מליובאוויטש מלך המשיח השבת לפני 25 שנים (חלה בתאריך זהה לזה שחלה בו השנה), חידד הרבי את הנקודה הזו. הרבי התייחס לכך שבשבת בבוקר נקרא את פרשת "תצא" ובמנחה – את פרשת "תבוא". שתי פרשיות ששמותיהן הפוכים זה מזה וכך גם תכניהן. פרשת "תצא" עוסקת ביציאתו של עם ישראל למלחמה, ופרשת "תבוא" – בהתיישבות בארץ לאחר המלחמה.
גם במשמעות הרוחנית – פרשת "תצא" רומזת לירידה הרוחנית שחווה נשמה כאשר היא מתחילה את עבודתה בעולם, ופרשת "תבוא" רומזת לסיום ושלמות העבודה, כאשר הנשמה לא נדרשת יותר להתמודדויות. כיצד אפוא נקראות שתי פרשיות הפכיות כאלה בשבת אחת?
מסביר הרבי כי החיבור של הפרשיות מסמל עידן משולב, בו אמנם קיים עדיין יצר רע, שאורב לנו על כל צעד ושעל ומנסה להכשיל אותנו בכל דרך שהיא – אבל הקִרבה שלנו לגאולה, שתהווה את סיומן של כל ההתמודדויות מולו, מעניקה הרגשה טובה של ניצחון בטוח. העבודה שלנו מול היצר הרע – כמו זו הגשמית – כבר איננה מלחמה עקובה מדם כביכול, מתוך לחץ ואימה. היא מתנהלת בתבונה, באופן של מנוחה ושלווה.
כן, אנחנו עדיין ברגעים האחרונים של הגלות, עדיין קיימת מלחמה – אולם הניצחון הנראה לעין משנה את הסגנון ואת החוקים לחלוטין.
