כאשר מגיעים לרגעים הקשים ביותר ביום, הרגעים שבהם הוצת בית המקדש – אנו מקלים בדיני התענית, משום שדווקא אז עלינו להתמקד בהכרה ובהרגשה כי זהו זמן הלידה של המשיח
תשעה באב, יום החורבן, זועק יותר מכל יום אחר את תפילתם ובקשתם של עם ישראל לנחמת ציון ולגאולה השלמה. ביום זה נוהגים לשאת קינות וגם להתייחס לחורבן בתפילה מיוחדת, הפותחת במילים: "נחם השם אלוקינו את אבלי ציון ואת אבלי ירושלים, ואת העיר האבלה והחרבה והבזויה והשוממה".
יהודי אשכנז וצפון אפריקה נוהגים לומר תפילה זו רק בתוך תפילת מנחה. בדרך כלל כשנאמרת תפילה בתאריך מיוחד היא לא נאמרת רק במסגרת תפילת מנחה. תשעה באב הוא העיתוי היחיד שבו מוסיפים קטע מיוחד בתפילת מנחה דווקא. מדוע?
על כך ישנם מספר הסברים. אחד מהם מופיע בשם תלמיד האר"י, ר' חיים ויטל, וכדי להבין אותו כראוי נקדים בסיפור קטן שמקורו במדרש איכה:
***
מעשה ביהודי אחד שעמד וחרש את שדהו במחרשה רתומה לשור. געה השור לפניו ובדיוק עבר ערבי אחד ואמר לו: יהודי, יהודי! התר את השור ואת (יתד) מחרשתך, כי חרב בית מקדשכם. געה השור פעם שנייה ואז אמר הערבי: יהודי, יהודי! קשור שורך וקשור את (יתד) מחרשתך, כי נולד המלך המשיח. שאל היהודי: מה שמו? השיב הערבי: מנחם.
חז"ל מגלים לנו בסיפור זה כי ברגע שלאחר חורבן בית המקדש כבר נולד מושיעם של ישראל – המשיח. בית המקדש עצמו חרב בתשעה באב לאחר חצות היום. מה שאומר שגם המשיח נולד בזמן זה.
זו אפוא הסיבה, על פי הרב ויטל, שתפילת הנחמה נאמרת ביום זה בתפילת מנחה דווקא – כי מנחה זו התפילה שמתפללים לאחר חצות היום – הזמן שבו נולד המשיח (לידת המשיח היא גם הסיבה לכך שלאחר חצות היום מקלים קצת בהלכות אבלות הנוהגות ביום זה. לדוגמא: מתירים לשבת על כיסא רגיל).
***
השאלה המתבקשת היא: הלוא ההתרחשות הקשה של היום – שריפת בית המקדש – אירעה גם היא באותו זמן ביממה, ואף על פי כן אנו אבלים וצמים כל היום ולא רק בשעות מסוימות. מדוע אפוא את תפילת הנחמה אומרים דווקא בזמן זה?
אלא שבכך יש מסר רב עוצמה: כאשר מגיעים לרגעים הקשים ביותר ביום, הרגעים שבהם הוצת בית המקדש – אנו מקלים בדיני התענית, משום שדווקא אז עלינו להתמקד בהכרה ובהרגשה כי זהו זמן הלידה של המשיח. ברגעים הכי מרים, בזמן שהכי קל לשקוע בדיכאון וייאוש, דווקא בהם מתרומם היהודי ואוזר כוח.
הוא אינו מפסיק את אבלו לגמרי. בית המקדש החרב עדיין בראש מעייניו. אולם הוא רואה כבר בעיני רוחו את התקומה האמתית של העם – את גאולת ישראל על ידי מלך המשיח – וזה נוסך בו תקווה וכוחות חדשים להתחזק בעבודתו את השם.
בשנה זו, יש להיותו של תשעה באב יום ההולדת של המשיח משמעות חזקה אף יותר מכל שנה. בשנה זו אין אנו צמים כלל בתשעה באב, שכן הוא חל בשבת. הצום נדחה למחרת, ובכך מתאחרים דיני האבלות. אך הממד החיובי של היום, כְּיום לידת המשיח, לא נדחה. לידת המשיח היא יצירת הכלי לגאולת ישראל, ומציאות זו לא נדחית לעולם.
לכן, מדגיש הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, יום תשעה באב שחל בשבת הוא זמן סגולה מיוחד לתפילות כל עם ישראל על הגאולה האמתית והשלימה. תפילות ותחינות מתוך שמחה, שהרי מצווה לשמוח בשבת. וכך אכן תבוא הגאולה תכף ומיד ממש.
