הרב בנרנברד כחכח בגרונו. קהל מגוון מאוד ישב נכחו. אף לא אחד מהם מצפה לשמוע מפיו את הסיפור שעומד כעת על קצה לשונו. הוא ראש "כולל" לאברכים מצליח מאוד, תלמיד-חכם גדול בעל פה מפיק מרגליות, שנענה להזמנתו של הרב שלמה ריסקין, רבו של היישוב אפרת בגוש עציון, לכבד בהשתתפותו את טקס חנוכת המבנה של בית-המדרש לאברכים שהוקם ביישוב. כולם מכירים אותו, את הרב בנרנברד, כאישיות בעלת זיקה מובהקת לזרם הליטאי. מדוע אפוא שיצפו לשמוע ממנו סיפור על הרבי מליובאוויטש מלך המשיח?
 
ומה אכן גרם לו לספר סיפור כזה? – האיש שתרם את המבנה וישב בשולחן המכובדים הוא חסיד חב"ד מפורסם: הרב יוסף-יצחק גוטניק מאוסטרליה. הרב בנרנברד סקר במבטו את קהל המשתתפים, צודד מבט נוסף לעבר הרב גוטניק ופתח בסיפורו:
 
"שנים רבות לאחר נישואינו עדיין לא זכינו, אני ורעייתי, להיפקד בפרי בטן. אשתי הייתה שבורה מאוד מכך. היא הלכה לכמה וכמה מגדולי ישראל מהזרם הליטאי, שפכה בפניהם את מר ליבה והם בירכוה. אך למרבה הצער, חלפו ימים וחודשים והברכות התמהמהו מלהתממש. מצב-רוחה של אשתי הלך והידרדר, וגם אני, אם כי לא הייתי שבור ורצוץ כמוה, בכל זאת התהלכתי עם מועקה קשה.
 
"באחד הימים סיפרה לי אשתי, כי כמה מחברותיה המליצו לה לנסוע לברוקלין, אל הרבי מליובאוויטש. 'אם את רוצה ברכה שבוודאי לא תשוב ריקם – זו הכתובת!' אמרו לה. כמו שאתם מתארים לעצמכם, דחיתי את הרעיון על הסף. לנסוע לאדמו"ר ועוד לרבי מליובאוויטש? – לא יקום ולא יהיה! התחנכנו על ברכי השיטה הליטאית וכל מה שמדיף ריח של חסידות זר לנו. אשתי לא הבינה את קנאותי העיקשת, אבל הייתי נחרץ. אין על מה לדבר, הבהרתי לה.
 
"כאשר חלפו כמה שנים נוספות ועדיין לא נושענו, הגבירה אשתי את הלחץ. 'מה אכפת לך?', טענה כלפיי. 'אם לדעתך, זה לא יועיל – בוודאי שלא יכול להזיק. אתה מוכן לדחות אפשרות לזכות בילדים, רק כדי שלא ילחששו עליך כי נסעת לאדמו"ר חסידי?', פרטה על מיתרי מצפוני.
 
"נכנעתי. כבר מיצינו אז כל אפשרות רפואית שהיא, את כל מיני הסגולות שישנן. כבר באמת לא היה לי מה להפסיד. טסנו לברוקלין.
 
"כשנכנסנו לחדרו של הרבי, פרצה רעייתי בבכי תמרורים. הרבי הביט בה בעיניו החכמות והטובות והרגיע אותה. 'אין לך מה לדאוג. עוד תזכי ללדת', אמר בנועם. הרבי פנה אליי ושאל למעשיי. עניתי, כי אני אברך 'כולל'. הרבי מיקד בי את מבטו ושב ושאל: 'מה אתה עושה?', עם דגש על המילה 'עושה'. לא הבנתי. 'אני לומד בכולל', שבתי ואמרתי. אך הרבי בשלו: 'מה אתה עושה?'.
 
"מחשבותיי החלו לרוץ במוחי. כנראה, לימודים בכולל אינם עשייה בעיני הרבי. שמא רומז לי הרבי, כי עליי לעשות משהו שיועיל גם לסביבה ולא רק לעצמי. באותו שבריר רגע, עטו פניו של הרבי חיוך. היה ברור מאוד, כי הרבי קורא את מחשבותיי. נפעמתי. מעודי לא עברתי חוויה כזו.
 
"הרבי המשיך ושאל היכן אני מתגורר. 'בירושלים', עניתי. הרבי ביקש את הכתובת המדויקת ואמרתי לרבי את שם הרחוב. לא ממש הבנתי מה שם של סמטה קטנה ונידחת, שרק תושבי השכונה המקומית הכירוה בשמה, אומר לרבי. הרבי המשיך ושאל: 'ברחוב שאתה גר יש שני בניינים. באחד מהם ממוקמת בקומת המרתף מכולת. האם אתה גר בבניין עם המכולת או בבניין השני?'.
 
"רבותיי! המילה הלם תהיה דלה מלתאר את מה שחשתי באותו רגע. הרבי מליובאוויטש מעולם לא ביקר בארץ-ישראל וגם אילו ביקר, לא הייתה שום סיבה בעולם שידע כיצד נראית סמטת מגוריי. נרעש כולי, עניתי לרבי שאני מתגורר בבניין ללא המכולת, וכך הסתיימה הפגישה. 'יחידות', בלקסיקון של חסידי חב"ד. זמן רב לא יכולתי להשתחרר מהחוויה הכבירה שעברה עליי באותן דקות ספורות במחיצת הרבי.
 
סיים הרב בנרנברד: "חלפה שנה – ואכן, ברכתו של הרבי התממשה. נולד לנו בן זכר, בלידה טבעית. אני, כמובן, מילאתי אחר רצונו של הרבי, לעשות משהו. הפסקתי ללמוד רק לעצמי וכמו שאתם יודעים, אני עומד בראש 'כולל' לאברכים מצוינים".