התאריך ה'מקורי' של ראש השנה נועד לחול בחודש תמוז. כך נאמר במדרש. גם יום הכיפורים תוכנן להיקבע בעיתוי אחר – בחודש אב, וכך גם חג הסוכות – באלול. בתשרי נועד לחול אך ורק החג שמיני עצרת. התאריכים המוכרים של החגים כיום נקבעו לאחר חטא העגל, שהתרחש בשבעה-עשר בתמוז. החטא שיבש את התכנית ובעקבותיו קיבץ הקדוש-ברוך-הוא את כל החגים לחודש תשרי.
 
ובלשון המדרש: "אמר רבי לוי, בכל חודש וחודש (בקיץ) ביקש הקדוש-ברוך-הוא ליתן לישראל מועד. בניסן נתן להם פסח. באייר נתן להם פסח קטן (פסח שני). בסיוון נתן עצרת (שבועות). בתמוז היה בדעתו ליתן להם מועד גדול, ועשו העגל ובטל (החג של) תמוז ו(של) אב ו(של) אלול, ובא תשרי (שבו סלח השם על מעשה העגל) ופרע להם...".
 
בספר "אהבת דוד" (לחיד"א – רבי חיים יוסף דויד אזולאי) מבואר, שהאבות, שקיימו את כל התורה לפני שניתנה, חגגו בפועל את החגים המדוברים במועדיהם המקוריים: "והנה האבות היו עושים ראש השנה בתמוז, וכפור באב – כי כך עושים בשמים. ורק לפי שעשו ישראל העגל בטלו מהם, וכשנתרצה להם הקדוש-ברוך-הוא קבע להם ראש השנה וכפור בתשרי... וכביכול מענוותנותו גם בשמים עשה כישראל".  
 
מה התאריכים המדויקים בהם היו החגים אמורים לחול? בזה נחלקו הדעות: בספר "לִוויית חן" נאמר: "אם לא היו חוטאים בעגל היה ראש השנה בי"ז בתמוז ויום הכיפורים בתשעה באב". בספר "זרע ברך" כותב כי יום הכיפורים נועד להיות בי' באב (בדומה לתאריך שלו כיום בי' תשרי).
 
עוד מבואר בספר זה, דבריו של זכריה הנביא (שגם מובאים להלכה על-ידי הרמב"ם) על כך שלעתיד לבוא יהפכו שבעה-עשר בתמוז ותשעה באב לחגים מתייחסים לאותם חגים. כלומר, בגאולה השלמה יחזרו ראש השנה ויום הכיפורים לחול במועדיהם המקוריים – בחודשים תמוז ואב (אלא שקשה לומר כי החגים שבחודש תשרי יתבטלו, משום שכידוע "התורה הזאת לא תהא מוחלפת" ולא ייתכנו שום שינויים וביטולים במצוות התורה).
 
בספר אחר – "שתי ידות" – נכתב כי ראש השנה יחול בא' בתמוז, יום הכיפורים בי' באב וחג הסוכות בט"ו באלול. הרעיון שבשיטה זו הוא לשמור על הקְבלה מוחלטת בין התאריכים בחודש בהם חלים החגים כיום לבין אלו שבהם הם יחולו בגאולה. ובלשונו: "מאחר שאני רואה הפרעון שפרע בתשרי, מוכרח לומר שאילו לא היו חוטאים – באותו ענין (תאריך) היה ראש השנה גם כן... וכיפור... ונמצא שהיה כיפור רחוק מראש השנה 40 יום ו... סוכות רחוק מכיפור 35 יום".