אמו של בועז הביטה בתמונה המקומטת. בתחתיתה נכתב 'הרבי מליובאוויטש מלך המשיח'. "מה דעתך על העניין?". שאלה האם את האב, מול סירובו של בועז בן השבע לבצע את העבודה.
בועז הקטן שב הביתה מבית-הספר עם עיניים דומעות ומעטפה ביד. אמו פתחה את המכתב ומצאה בפנים תמונה מקומטת של רב עם פתק מצורף מהמורה.
וכך נכתב בפתק: "להורים של בועז, שלום. הבוקר הגיעו לבית ספרנו כמה תמונות כמו זו המצורפת כאן. אינני יודעת איך. בועז לקח שתים מהתמונות, קימטן והשליכן לפח האשפה. כששאלתי אותו למה עשה זאת, ענה בועז כי שונא רבנים. אינני אוהבת הכללות ודעות קדומות. לפיכך הצעתי לו להכין עבודה באורך דף אחד על הרב הזה, לוודא אם אכן יחסו אל התמונה היה ראוי. אני מאמינה כי תסכימו אתי. המורה"
אמו של בועז הביטה בתמונה המקומטת. בתחתיתה נכתב 'הרבי מליובאוויטש מלך המשיח'. "מה דעתך על העניין?". שאלה האם את האב, מול סירובו של בועז בן השבע לבצע את העבודה.
השניים נראו מתלבטים. מקום מגוריהם – כפר ורדים שבגליל המערבי – נוסד על עקרונות חופש ושוויון. בועז למד בבית-הספר המקומי שיוסד על עיקרון של התעלמות מכל הבדל של גזע או דת ומעודד שוויון מוחלט, אפילו בין מורים לתלמידים. אבל משום מה הילדים לא הבינו שזהו היחס הראוי גם לרבנים...
משהו בהדרת הפנים שבתמונה עורר את סקרנותם של ההורים והצטרף לקול סמוי בלבם, לגלות פתיחות ולהתחקות אחר עקבותיו של האיש שבתמונה. הם החליטו לשתף פעולה עם המורה.
בשלב ראשון, חיפשו יחד עם בועז באנציקלופדיה שבביתם את הערכים 'ליובאוויטש' או 'רבי'. לא היה שם דבר כזה. הם פנו לספרייה המקומית, אך גם משם לא צמחה ישועתם. העסק הפך קצת מורכב, אבל הם נסחפו לאתגר.
אחרי כמה שיחות טלפון עם חברים, התברר להם כי הרבי מליובאוויטש קרוי גם הרבי מחב"ד, וכי ברחבי הארץ פזורים לרוב מרכזי יהדות המנוהלים על-ידי שלוחיו ושנקראים 'בית חב"ד'. הם חיפשו בדפי זהב את הכתובת הקרובה לביתם ולמחרת, עם סיום הלימודים של בועז, נסעו השלושה אל המקום.
הפתעתם הראשונה שם הייתה לפגוש רב נחמד, אפילו שמח. ההיפך הגמור ממה שהצטייר בעיניהם. הם התפעלו מאוד לשמוע, כי משנתו של הרבי כוללת מאות ספרים, המכילים גם תשובות ופתרונות להמון שאלות ובעיות בנות זמננו. השיחה עם הרב הצעיר בבית חב"ד סיפקה להם לא מעט חומר על הרבי. בסיומה, הוא גם צייד אותם במספר ספרים ועלונים.
בבית, כשהתיישבו עם בועז להכין את העבודה המוטלת עליו, הם ניסו להיות אובייקטיביים ולא להיסחף. אבל הם התקשו להישאר אדישים מול שורת התגליות החדשות. במיוחד כאשר התוודעו לתפיסה הייחודית של האמונה, כי הקדוש-ברוך-הוא בורא ומחיה את העולם כולו בכל רגע מחדש.
אביו של בועז חש כי כזו חוויה אקדמית טרם חווה מעודו. כאשר העלה את הרהוריו לפני אשתו, היא אמרה כי דווקא לה יש ביקורת אינטלקטואלית על חלק מהרעיונות. אבל היא לא יודעת איך להסביר – יש לה משיכה רגשית אל הדברים.
חלפו כמה חודשים והנושא נדחק מסדר יומם של הוריו של בועז. יום אחד הבחינה האם במודעה בעיתון מקומי על סמינריון למיסטיקה יהודית מטעם מכון בשם "אסנט", שיתקיים בצפת ויימשך שלושה ימים.
"מה דעתך?" שאלה את בעלה. "כולם מתעניינים במיסטיקה – וגם אנחנו. אולי נירשם לסמינריון". בעלה נענה בשמחה. וכך מצאו השניים את עצמם בחבורת צעירים אינטלקטואלים, מבלים בסדנאות יהדות מרתקות.
למרבה הפלא, שניהם הרגישו חוויות פנימיות עזות – אבל שונות במהותן. היא התחברה לרעיונות הרבה יותר מבחינה רגשית. אבל הוא בדיוק להפך: "מסורת יהודית, התורה, האבות, המצוות – הכול מסתדר לי בשכל נפלא", אמר לאשתו. "אבל משום מה, אני חש זר ומנוכר לכל הרעיונות".
ביום האחרון של הסמינריון הוא גילה מדוע. התברר לו כי בעצם הוא לא יהודי, משום שרק אביו יהודי ולא אמו. עכשיו הכול היה מובן. כגוי, אכן אין לו שום זיקה רגשית אל כל מה שקשור ליהדות. בשונה מאשתו...
שישה חדשים לאחר מכן, כאשר שבו הוריו של בועז לסמינריון נוסף של "אסנט", לא ניתן היה להכיר אותם. התברר, כי האב לקח חופשה ארוכה מכל עיסוקיו ועבר גיור כהלכה. פניו כבר היו מעוטרות בזקנקן צעיר ואשתו כמובן לא פיגרה אחריו ונראתה בהתאם: שערותיה מכוסות, שרווליה ארוכים וחצאיתה ארוכה...
"אני מאמינה, כי הרבי מרוצה מכך שבועז קימט את תמונתו", אומרת האם. "המחיר היה שווה"...