אֲנִי מַאמֲִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה! אֲנִי מְחַכֶּה לוֹ בְּכָל יוֹם! אֲבָל הוּא עֲדַיִן א בָּא! נָכוֹן. זֶה קָשֶׁה. אַתֶּם צוֹדְקִים. א קַל בִּכְלָל לְהַמְשִׁי לְהַאֲמִין כְּשֶׁכָּל כָּ הַרְבֵּה יְמֵי צִפִּיָּה מֵאֲחוֹרֵינוּ. מְאֹד א פָּשׁוּט לְהַמְשִׁי לְחַכּוֹת כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתָנוּ מִכָּל עֵבֶר - "נוּ? אֵיפֹה הוּא?! הִבְטַחְתֶּם לָנוּ מָשִׁיחַ!".

זֶה א קַל וְא פָּשׁוּט וְדוֹרֵשׁ מֵאִתָּנוּ הַרְבֵּה כּחַֹ. בְּדִיּוּק לָכֵן, נֶאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ (יַלְקוּט תְּהִלִּים רֶמֶז תשלו) "... כְּדָאִיִּים יִשְׂרָאֵל לַגְּאֻלָּה בִּשְׂכַר הַקִּוּוּי" (=בִּשְׂכַר הַהַמְתָּנָה וְהַצִּפִּיָּה).

חֲשַׁבְתֶּם עַל זֶה פַּעַם? הַגְּאֻלָּה הִיא הֲרֵי הַשְּׁלֵמוּת. יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ הֵם הַתַּכְלִית. מַדּוּעַ וְלָמָּה שֶׁדַּוְקָא דּוֹר כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ יִזְכֶּה בְּפַיִס שֶׁכָּזֶה? דּוֹרוֹת שֶׁל צַדִּיקִים, שֶׁל גְּדוֹלֵי עוֹלָם א זָכוּ - וְדַוְקָא אֲנַחְנוּ כֵּן? נוֹתֵן לָנוּ הַמִּדְרָשׁ תְּשׁוּבָה מְצֻיֶּנֶת - בִּשְׂכַר הַקִּוּוּי!

אֲפִלּוּ אִם לָנוּ שׁוּם זְכוּת אַחֶרֶת; גַּם אִם בְּעֶצֶם א מַגּיִעַ לָנוּ בִּכְלָל - תָּבוֹא אֵלֵינוּ הַגְּאֻלָּה בִּשְׂכַר הַקִּוּוּי! כִּי קָשֶׁה מְאֹד לְהַחְזִיק מַעֲמָד, מִכֵּיוָן שֶׁהַגְּאֻלָּה נִרְאֵית כָּל יוֹם פָּחוֹת הֶגְיוֹנִית, וַאֲנַחְנוּ – א מִתְחַשְּׁבִים בְּכָל זֶה, אֲנַחְנוּ מַמְשִׁיכִים לְהַאֲמִין, לְחַכּוֹת וּלְקַוּוֹת! בִּזְכוּתָהּ שֶׁל הָאֱמוּנָה הַזּוֹ, בְּעִקְּבוֹת הַבִּטָּחוֹן - נִזְכֶּה אָכֵן עוֹד הַיּוֹם לִרְאוֹת בְּהִתְמַמְּשׁוּת הֶחָזוֹן.