נֶחָמִי נִכְנְסָה הַבַּיְתָה מִתְנַשֶּׁפֶת, הוֹרִידָה אֶת הַתִּיק הַכָּבֵד, תָּלְתָה בַּמָּקוֹם וּמִיָּד נִגְּשָׁה לַמִּטְבָּח לִשְׁתּוֹת מַשֶּׁהוּ קַר.

לְאַחַר שֶׁנִּרְגְּעָה קְצָת מֵהַחֹם הַכָּבֵד הַשּׂוֹרֵר בַּחוּץ סִפְּרָה לְאִמָּא: "הָיָה לִי הַיּוֹם מְאוֹד קָשֶׁה בַּקַּיְטָנָה. אַחַת הַמַּדְרִיכוֹת לֹא הִרְגִּישָׁה טוֹב אָז חִבַּרְתִּי שְׁתֵּי קְבוּצוֹת יַחַד, הַבָּנוֹת הִתְלַהֲבוּ מֵהַשִּׁנּוּי וְלָכֵן עָשׂוּ הֲמוֹן בָּלָגָן... גַּם הַחֹם הוֹסִיף לְכָךְ שֶׁהָיוּ הַרְבֵּה תְּלוּנוֹת מִכֻּלָּן וּבְקִצּוּר - חִכִּיתִי כְּבָר לַחְזֹר הַבַּיְתָה!"

אִמָּא הוֹצִיאָה מֵהַמִּיקְרוֹגַל אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרַיִם שֶׁל נֶחָמִי וְאָמְרָה לָהּ: "אָכֵן, לֹא פָּשׁוּט לִהְיוֹת מְרַכֶּזֶת בְּקַיְטָנָה."

נֶחָמִי הִנְהֲנָה בְּרֹאשָׁהּ. "אִם לֹא הָיִיתִי צְרִיכָה אֶת הַכֶּסֶף שֶׁאַרְוִיחַ מֵהַקַּיְטָנָה עֲבוּר כַּרְטִיס הַטִּיסָה לָרַבִּי, מִזְּמַן הָיִיתִי עוֹזֶבֶת!"

נֶחָמִי הוֹדְתָה לְאִמָּא עַל הָאֹכֶל הַטָּעִים וּלְאַחַר כַּמָּה דַּקּוֹת שֶׁל מַחְשָׁבָה שָׁאֲלָה: "אִמָּא, לָמָּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַעֲבֹד? לָמָּה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא יִתֵּן לָנוּ מֵהַתְחָלָה אֶת כָּל מַה שֶּׁאֲנַחְנוּ צְרִיכִים? הֲרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹב וּבָטוּחַ שֶׁרוֹצֶה שֶׁגַּם יִהְיֶה טוֹב לְכָל הַנִּבְרָאִים, אָז שֶׁיִּתֵּן לָהֶם גַּם אֶת מַה שֶּׁצְּרִיכִים לְלֹא עֲבוֹדָה!"

אַבָּא, שֶׁבְּדִיּוּק נִכְנַס לַבַּיִת, שָׁמַע אֶת הַשְּׁאֵלָה שֶׁל נֶחָמִי וְעָנָה: "הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ שׁוֹאֵל אֶת הַשְּׁאֵלָה שֶׁלָּךְ עַל עֲבוֹדַת ה' - קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת. יָדוּעַ שֶׁכַּאֲשֶׁר עַם יִשְׂרָאֵל מְקַיְּמִים מִצְווֹת, הֵם מְקַבְּלִים עַל כָּךְ שָׂכָר מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הַבָּא, אֲבָל לָמָּה שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ אֶת הַשָּׂכָר גַּם לְלֹא הָעֲבוֹדָה?"

נַעֲנֶה עַל כָּךְ בְּסִפּוּר:

פַּעַם הָיָה פָּרִיץ אֶחָד שֶׁקָּרָא לְאִכָּר, הֵבִיא לוֹ מַגָּל וְצִוָּה עָלָיו לַעֲבֹד עִם הַמַּגָּל בְּתוֹךְ הַחֶדֶר הַסָּגוּר. לְהַעֲבִיר אוֹתוֹ מִצַּד לְצַד כְּאִלּוּ שֶׁהוּא נִמְצָא בַּשָּׂדֶה וְקוֹצֵר אֶת הַחִטָּה. הַפָּרִיץ הִבְטִיחַ לָאִכָּר שֶׁיְּשַׁלֵּם לוֹ שָׂכָר עֲבוּר "עֲבוֹדָתוֹ". בַּהַתְחָלָה הִסְכִּים הָאִכָּר, אַךְ לְאַחַר זְמַן קָצָר הִתְחָרֵט וְאָמַר: "אֵינֶנִּי רוֹצֶה לַעֲבֹד יוֹתֵר! אֲנִי עוֹבֵד וְעוֹבֵד אֲבָל הָעֲבוֹדָה אֵינָהּ נִכֶּרֶת. אֵין תּוֹצָאוֹת לָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה שֶׁלִּי!"

"הֵבַנְתִּי", אָמְרָה נֶחָמִי. "הַנְּתִינָה הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר הִיא - כַּאֲשֶׁר מִי שֶׁמְּקַבֵּל אֶת הַמַּתָּנָה, בֶּאֱמֶת רָאוּי לָהּ וְלֹא מְקַבֵּל סְתָם בְּחִנָּם. אָדָם צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה לוֹ סִבָּה שֶׁבִּגְלָלָהּ יְקַבֵּל מַתָּנָה. אַחֶרֶת, הוּא לֹא יַעֲרִיךְ אוֹתָהּ וְלֹא יֵהָנֶה מִמֶּנָּה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ.

לָכֵן, קָבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יְקַבְּלוּ אֶת הַהַשְׁפָּעוֹת וְאֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם מִמֶּנּוּ, דַּוְקָא עַל יְדֵי עֲבוֹדָתָם בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וְקִיּוּם הַמִּצְווֹת."