מוֹטִי רָץ בִּמְהִירוּת כְּשֶׁהַתִּיק עַל גַּבּוֹ. מִדֵּי פַּעַם, מַבִּיט בִּשְׁעוֹנוֹ וּמֵבִין שֶׁרַק אִם יִקְרֶה לוֹ מַמָּשׁ נֵס, הוּא יַסְפִּיק אֶת הָאוֹטוֹבּוּס לִירוּשָׁלַיִם.

מוֹטִי חוֹצֶה אֶת הַכְּבִישׁ בִּזְהִירוּת וּמַמְשִׁיךְ לָרוּץ. מֵרָחוֹק, הוּא כְּבָר רוֹאֶה אֶת הָאוֹטוֹבּוּס הַמִּתְקָרֵב לַתַּחֲנָה. הִנֵּה, עוֹד כַּמָּה שְׁנִיּוֹת וְהוּא מַסְפִּיק אוֹתוֹ... אֲבָל, הַתַּחֲנָה הָיְתָה רֵיקָה, הַנָּהָג לֹא רָאָה אֶת מוֹטִי וְהִמְשִׁיךְ לְדַרְכּוֹ מִבְּלִי לַעֲצֹר, כְּשֶׁהוּא מַשְׁאִיר אֶת מוֹטִי הַמְּאֻכְזָב מֵאָחוֹר...

"אוּף!" פָּלַט מוֹטִי וְהִתְיַשֵּׁב מִתְנַשֵּׁף בְּתַחֲנַת הָאוֹטוֹבּוּס. "כָּל כָּךְ רָצִיתִי לְהַסְפִּיק לְהַגִּיעַ בַּזְּמַן וְעַכְשָׁו אֲנִי מְאַחֵר".

מוֹטִי הוֹרִיד אֶת הַתִּיק מֵהַגַּב וְהִנִּיחַ אוֹתוֹ בְּאִטִּיּוּת עַל הַמִּדְרָכָה לְיָדוֹ. כָּעֵת הוּא כְּבָר לֹא מְמַהֵר. הָאוֹטוֹבּוּס הַבָּא יַגִּיעַ בְּמֵילָא רַק בְּעוֹד כַּחֲצִי שָׁעָה וּבֵינְתַיִם, עָלָיו לְהַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת. הוּא פָּתַח אֶת הַתִּיק וְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֶת סֵפֶר הַחִתַּ"ת (חֻמָּשׁ, תְּהִלִּים, תַּנְיָא). 'כְּדַאי שֶׁלְּפָחוֹת אֲנַצֵּל אֶת הַזְּמַן כָּרָאוּי, בִּמְקוֹם לְבַזְבֵּז אוֹתוֹ סְתָם בְּהַמְתָּנָה מְשַׁעֲמֶמֶת לָאוֹטוֹבּוּס' חָשַׁב מוֹטִי.

הוּא פָּתַח אֶת הַחֻמָּשׁ בְּפָרָשַׁת מְצֹרָע וְהִתְחִיל לִקְרֹא אֶת פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ. מוֹטִי קָרָא עַל מַחֲלַת הַצָּרַעַת שֶׁהָיְתָה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם. זוֹ הָיְתָה פְּרִיחָה מְסֻיֶּמֶת שֶׁהוֹפִיעָה עַל גּוּף הָאָדָם, עַל בְּגָדָיו אוֹ עַל קִירוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל מִי שֶׁדִּבֵּר לְשׁוֹן הָרַע. אוֹתוֹ אָדָם הָיָה צָרִיךְ לְטַהֵר אֶת עַצְמוֹ מֵהַטֻּמְאָה שֶׁנִּדְבְּקָה בּוֹ. אִם הַצָּרַעַת הָיְתָה בְּקִירוֹת הַבַּיִת, הַכֹּהֵן הָיָה מַגִּיעַ, מְנַתֵּץ אֶת הַקִּירוֹת וּמַחְרִיב אֶת הַבַּיִת. 'זֶה נִשְׁמָע מַמָּשׁ נוֹרָא', חָשַׁב מוֹטִי לְעַצְמוֹ.

וְאָז נִזְכַּר בַּשִּׂיחָה הַמְּעַנְיֶנֶת שֶׁל הָרַבִּי, שֶׁלָּמַד פַּעַם בְּיַחַד עִם אַבָּא בְּבֵית הַכְּנֶסֶת: כְּשֶׁעַם יִשְׂרָאֵל נִכְנְסוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֵם לֹא יָדְעוּ שֶׁבַּבָּתִּים שֶׁבָּהֶם הֵם גָּרִים מֻחְבָּאִים אוֹצָרוֹת, שֶׁהֶחְבִּיאוּ פַּעַם הַתּוֹשָׁבִים הָאֱמוֹרִיִּים שֶׁהָיוּ גָּרִים שָׁם. בָּרֶגַע שֶׁשָּׁבְרוּ לְמִישֶׁהוּ אֶת קִירוֹת בֵּיתוֹ, בִּגְלַל שֶׁהוֹפִיעָה בָּהֶם צָרַעַת, הִתְגַּלּוּ לְפֶתַע כָּל הָאוֹצָרוֹת הָאֵלּוּ!

וְאָז, הִתְגַּלָּה פִּתְאוֹם אֵיךְ הַנֶּגַע נֶהְפָּךְ לְעֹנֶג! כְּלוֹמַר - הָרַע הֵבִיא אִתּוֹ בְּעֶצֶם רַק טוֹב!

כָּעֵת, נִזְכַּר מוֹטִי מַה אָמַר לוֹ אָז אַבָּא כְּשֶׁלָּמְדוּ בְּיַחַד: "הַרְבֵּה פְּעָמִים קוֹרֶה לָנוּ מַצָּב שֶׁכֻּלּוֹ נִרְאֶה רַע וְלֹא טוֹב. לֹא כְּמוֹ שֶׁרָצִינוּ שֶׁיִּהְיֶה. אֲבָל, תָּמִיד אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִזְכֹּר וּלְהַאֲמִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה לָנוּ ה' – הַכֹּל לְטוֹבָה!"
'
מְעַנְיֵן בֶּאֱמֶת, לָמָּה הָיִיתִי צָרִיךְ לְאַחֵר אֶת הָאוֹטוֹבּוּס?!' הִרְהֵר 'אֲבָל מַה שֶּׁבָּטוּחַ שֶׁזֶּה לְטוֹבָה!' חִיֵּךְ מוֹטִי לְעַצְמוֹ בְּסִפּוּק. וּבְדִיּוּק בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע, הוֹפִיעַ הָאוֹטוֹבּוּס לִירוּשָׁלַיִם וּמוֹטִי עָלָה עָלָיו שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב.

(מְעֻבָּד מִשִּׂיחָה שֶׁל הָרַבִּי מִלְּיוּבַּאוִויטְשׁ מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לְפָרָשַׁת מְצֹרָע)