כאשר ניכר בבירור כי כל שלטון שאינו קשור באורח מובהק לרצון האלוקים, מנותק ממנו לגמרי – זהו סימן שאין מדובר בעוד התגברות של הרע, אלא בהבלטה מוחלטת של ההכרה, כי האמונה באמת נמצאת רק אצל מי שקשורים אליה ללא פשרות.
בהלכות הצרעת שבתורה מופיע דין תמוה: כאשר מתגלה נגע-צרעת (כתם לא טבעי בצבע לבן או אדום-לבן) רק בחלק מהגוף – נטמא האדם. אך כאשר מתפשטת הצרעת בכל הגוף – הוא נטהר!
אומרים על כך חז"ל, כי אכן זו "גזרת הכתוב" – חוק אלוקי שאינו מובן בהיגיון אנוש. אולם מרש"י משמע, כי יש בכך היגיון: כאשר מתפשטת הצרעת בכל עור הגוף רואים אותה כמחלה טבעית ולא כתופעה שמימית, ולכן היא אינה מטמאת.
בגמרא נקשרת הלכה זו אל הגאולה. נאמר במסכת סנהדרין (צז, א), כי דווקא לאחר שישרור בעולם שלטון שמנוגע כולו בכפירה – יבוא המשיח. "אין בן-דויד בא, עד שתיהפך כל המלכות למינות... (וכמו שכתוב) 'כולו הפך לבן (כשהצרעת – הכפירה – תתפשט בכל מקום) – טהור הוא (תבוא טהרת הגאולה)'".
ואמנם, כיצד ייתכן שדווקא ממצב רוחני כה ירוד של סיאוב שלטוני, יפציע אור הגאולה?
על כך ניתנות שתי תשובות, בדומה לשתי הגישות האמורות בהלכה: א) זוהי "גזרת הכתוב". הקדוש-ברוך-הוא החליט שהגאולה תבוא באורח מנותק לחלוטין ממצבו של העולם, ולכן דווקא בעת שהעולם הכי פחות ראוי לגאולה – היא תופיע.
ב) כאשר ניכר בבירור כי כל שלטון שאינו קשור באורח מובהק לרצון האלוקים, מנותק ממנו לגמרי – זהו סימן שאין מדובר בעוד התגברות של הרע, אלא בהבלטה מוחלטת של ההכרה, כי האמונה באמת נמצאת רק אצל מי שקשורים אליה ללא פשרות. העולם הפנים והטמיע בתודעתו, כביכול, כי לא תיתכן אמת למחצה – ולכן זו העת הראויה ביותר להופעת האמת האלוקית: הגאולה.
(ליקוטי שיחות כרך לב עמוד 77)
