את החירות המוחלטת והזהות העבירו לנו אבותינו בירושה ועלינו לתת לה ביטוי בחיי היום-יום שלנו. להפסיק להיות כנועים לתכתיבים חיצוניים, אלא לחיות עם סולם ערכים וסדר עדיפויות יהודיים
תהליך הגאולה של בני-ישראל ממצרים החל לקרום עור וגידים של ממש בראש-חודש ניסן. ביום זה התבשרו כי בעוד שבועיים – בט"ו בניסן – תיוולד הלאומיות הישראלית, כאשר יצאו ממצרים עצמאיים ובני-חורין.
את העצמאות והחירות הזו המשיל יחזקאל הנביא ללידת ילד: כשהעובר בבטן האם הוא אינו חלק אינטגרלי מגופה. הוא מציאות כשלעצמה, עם מוח משלו ומערכת מלאה של איברים וגידים – אבל 'בלוע' בקרב אמו ותלותי לחלוטין בה. הוא מתקיים על-ידה, מקבל חמצן דרכה, נסחב עמה להיכן שהולכת, ואינו מסוגל לקבוע או לעשות לעצמו מאומה.
רק בעת הלידה מתהווה ראשית העצמאות שלו: הוא מתחיל לנשום בכוחות עצמו, לאכול לבד, להתנועע בנפרד, ובכלל להיות ניכר כישות בפני עצמה.
כך גם לבני-ישראל במצרים הייתה הגדרה של עם נבדל שאינו חלק טבעי מתושבי הממלכה. הם היו שונים בבגדים שלבשו, בשפה שדיברו, היה להם תחום מגורים מוגדר (ארץ גושן) – אבל הם היו רחוקים מרחק רב מלהיות עַם עמצאי במלוא מובן המילה. הם היו כפופים ומשועבדים לשלטון מצרים, שכפתה עליהם את מרותה, שללה מהם זכויות וגרמה להם להישאר נטולי עצמאות ובלועים בקרבה.
רק בעת יציאתם ממצרים הם קיבלו זהות עצמאית חפה מכניעה לתכתיבים של עם אחר. זהות עם סדר חיים וסולם עדיפויות משלהם. החירות היא זו שהפכה אותם בגלוי לעם של ממש – עם שזכה להיות העם הנבחר, שהשם כינה "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
*
את החירות המוחלטת והזהות העבירו לנו אבותינו בירושה ועלינו לתת לה ביטוי בחיי היום-יום שלנו. להפסיק להיות כנועים לתכתיבים חיצוניים, אלא לחיות עם סולם ערכים וסדר עדיפויות יהודיים, כראוי ל"ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
הן במישור האישי – לחדול מההשתעבדות העצמית לחומרנות ולהנאות הרגע, שהסביבה הזרה לנשמתנו מפתה אותנו להתמכר להן. לתת חירות אמתית לזיק היהודי שבלבנו הרוצה לחיות את חייו שלו – חיי תורה ומצוות. חירות שתתבטא גם בנשיאה גאה של היהדות, מבלי להתבייש בה.
והן במישור הלאומי – להפסיק להתחשב כל הזמן בדעותיהם של עמים אחרים ובמה שמרצה אותם, אלא לפעול בהתאם לאינטרסים שלנו ורק בהתאם להם. לא להצטנף בגלותיות לפני כל צעד שאנו חושבים לנקוט, ולחשוש עשר פעמים מה תאמר ארצות-הברית, כיצד תגיב הליגה הערבית ומה תהיה דעתו של האיחוד האירופאי – אלא לממש את החירות הטבועה בעורקינו מאז יציאת מצרים. לעשות או להימנע מלעשות רק לפי מה שטוב וחשוב לנו. לזכור כי אנו העם הנבחר של השם, ובו – ורק בו – נשים מבטחנו.
השירוש והעקירה של הגלותיות מתוכנו תקדם ותחיש את הוצאתנו אנו מתוך הגלות. וכמו שכתב מיכה הנביא, "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות": ההפנמה של יציאת-מצרים ושל החירות ועצמאות-האמת שזכינו בה אז – לתמיד – תביא אותנו לראות במהרה את נפלאות הגאולה האמתית והשלמה, עם התגלותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח.
