"תַּלְמִידִים יְקָרִים!" הִכְרִיז הַמּוֹרֶה שִׁמְעוֹן בְּקוֹל, "אֲנִי שָׂמֵחַ לְבַשֵּׂר לָכֶם שֶׁהַפְּרָס לְמִבְצַע הַלִּמּוּד שֶׁלָּנוּ הוּא – טִיּוּל!"

"יֵייישׁ!" צָעֲקוּ תַּלְמִידֵי כִּתָּה ג'. שְׂמֵחִים וְנִרְגָּשִׁים הִתְחִילוּ לְנַחֵשׁ לְאָן יִסְּעוּ, מַה יִּרְאוּ וּבְאֵיזֶה שָׁעָה יַחְזְרוּ.

לְאַחַר שֶׁהַכִּתָּה נִרְגְּעָה קְצָת, אָמַר הַמּוֹרֶה: "כֵּיוָן שֶׁסִּיַּמְנוּ לִלְמֹד כָּל כָּךְ יָפֶה אֶת פָּרָשַׁת שְׁמִינִי, נִסַּע מָחָר לִרְאוֹת פָּרוֹת בָּרֶפֶת. כָּךְ נוּכַל לַחְזֹר הֵיטֵב עַל סִימָנֵי הַטָּהֳרָה בַּבְּהֵמוֹת הַמֻּתָּרוֹת לַאֲכִילָה."

הַיְּלָדִים חָזְרוּ הַבַּיְתָה שְׂמֵחִים וּמְאֻשָּׁרִים. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, הִתְיַצְּבוּ כֻּלָּם עִם כּוֹבָעִים, בַּקְבּוּקֵי מַיִם, אוֹכֵל וּמְעַט מַמְתַּקִּים כַּמּוּבָן.

בָּאוֹטוֹבּוּס, הִסְבִּיר לָהֶם הַמּוֹרֶה שִׁמְעוֹן: "אַחַת הַסִּבּוֹת לְכָךְ שֶׁהַתּוֹרָה אָסְרָה עָלֵינוּ לֶאֱכֹל מַאֲכָלִים אֲסוּרִים הִיא, כֵּיוָן שֶׁהָאֹכֶל שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים הוֹפֵךְ לִהְיוֹת חֵלֶק מֵאִתָּנוּ. כְּדֵי שֶׁלֹּא נְקַבֵּל אֶת הַתְּכוּנוֹת הַלֹּא טוֹבוֹת שֶׁקַּיָּמוֹת בַּדָּבָר הָאָסוּר – אָסְרָה הַתּוֹרָה לֶאֱכֹל אוֹתוֹ."

הַיְּלָדִים הִבִּיטוּ מֵהַחַלּוֹנוֹת וְנֶהֱנוּ מֵהַנּוֹף הַמַּדְהִים. שָׂדוֹת יְרֻקִּים, עֵצִים צְפוּפִים וּמֵרָחוֹק – גַּם הָרִים גְּבוֹהִים.

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לָרֶפֶת, פָּגְשׁוּ אֶת זְאֵבִיק הָרַפְתָּן. הוּא הִתְגַּלָּה כְּאָדָם חָבִיב מְאוֹד! הוּא לָבַשׁ סַרְבָּל כָּחֹל וּמַגְּפֵי גּוּמִי שְׁחֹרִים שֶׁהִגִּיעוּ לוֹ עַד מֵעַל הַבִּרְכַּיִם. עַל רֹאשׁוֹ כּוֹבַע רְחַב שׁוּלַיִם וְחִיּוּךְ עֲנָק פָּרוּשׂ עַל פָּנָיו.

הַיְּלָדִים הִסְתַּכְּלוּ מְרֻתָּקִים עַל הַפָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת וּזְאֵבִיק שָׁאַל: "מִי יוֹדֵעַ מַה הֵם שְׁנֵי הַסִּימָנִים לִבְהֵמָה טְהוֹרָה?" אַבְרֵימִי וְזַלְמִי עָנוּ בְּיַחַד: "מַפְרִיסָה פַּרְסָה וּמַעֲלָה גֵּרָה".

"נָכוֹן מְאוֹד!" עָנָה זְאֵבִיק. "תִּסְתַּכְּלוּ עַל הָרַגְלַיִם שֶׁל הַפָּרָה: בֵּין הָרֶגֶל לְבֵין הָאֲדָמָה יֵשׁ לָהּ פַּרְסָה, וְהִיא שְׁסוּעָה – מְחֻלֶּקֶת לִשְׁתַּיִם."

הַמּוֹרֶה הִצְטָרֵף לַהֶסְבֵּר וְאָמַר: "הַפַּרְסָה הִיא כְּמוֹ מְחִצָּה שֶׁמַּבְדִּילָה בֵּין הָרַגְלַיִם – הַגּוּף שֶׁל הַבְּהֵמָה – לְבֵין הָאָרֶץ. אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים מִכָּךְ שֶׁגַּם בָּעִנְיָנִים הָאַרְצִיִּים – הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁלָּנוּ, אָנוּ צְרִיכִים לַעֲשׂוֹת הַפְרָדָה – לְהָאִיר אֶת הָאֱלֹקוּת שֶׁבָּהֶם וּלְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לִקְדֻשָּׁה."

כָּעֵת הִמְשִׁיךְ זְאֵבִיק: "שִׂימוּ לֵב לַסִּימָן הַשֵּׁנִי – אַתֶּם רוֹאִים אֵיךְ הַפָּרָה לוֹעֶסֶת אֶת הָאֹכֶל שֶׁלָּהּ, בּוֹלַעַת וּמַעֲלָה אוֹתוֹ שׁוּב לִלְעִיסָה שְׁנִיָּה? זֶה נִקְרָא "מַעֲלָה גֵּרָה". הַיְּלָדִים הִסְתַּכְּלוּ מֻקְסָמִים וְדָוִד אָמַר: "אַבָּא שֶׁלִּי הִסְבִּיר לִי, שֶׁזֶּה מְרַמֵּז לָנוּ שֶׁלִּפְנֵי כָּל פְּעֻלָּה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹצִים לַעֲשׂוֹת, אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לַחְשֹׁב הֵיטֵב, "לִלְעֹס" וּלְבָרֵר פַּעַם וּפַעֲמַיִם הַאִם זֶהוּ דָּבָר טוֹב שֶׁכְּדַאי לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ אוֹ לֹא. וְאִם כֵּן, אָז אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ".

"מוּווווווו" גָּעֲתָה פָּרָה גְּדוֹלָה בִּמְיֻחָד וְכָל הַיְּלָדִים צָחֲקוּ בְּיַחַד. הָיָה נִרְאֶה שֶׁגַּם הִיא הֵבִינָה וְהִסְכִּימָה!