מִירִי הִנִּיחָה לְרֶגַע עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת הַצֶּבַע הַיָּרֹק וּבָחֲנָה שׁוּב אֶת הַצִּיּוּר שֶׁלָּהּ. הָעֵץ יָצָא דַּוְקָא נֶחְמָד וְגַם הַתַּפּוּחִים שֶׁעָלָיו מַמָּשׁ נִרְאִים אֲמִתִּיִּים. מִירִי חִיְּכָה לְעַצְמָהּ בִּשְׂבִיעוּת רָצוֹן, אֲבָל בְּדִיּוּק אָז רָאֲתָה שֶׁבִּקְצֵה הַצַּמֶּרֶת, מַמָּשׁ לְיַד הַגֶּזַע, הִיא יָצְאָה בְּטָעוּת מֵהַקַּוִּים וְהַצְּבִיעָה שֶׁלָּהּ לֹא מֻשְׁלֶמֶת. בְּלִי לַחְשֹׁב פַּעֲמַיִם, הִיא קִמְּטָה אֶת הַדַּף הַצָּבוּעַ וְקָמָה לִזְרֹק אוֹתוֹ בְּפַח הַכִּתָּה.

בְּרָכִי, שֶׁיָּשְׁבָה בַּשֻּׁלְחָן לְיַד מִירִי, עָצְרָה אוֹתָהּ: "לָמָּה אַתְּ זוֹרֶקֶת מִירִי? יָצָא לָךְ מְהַמֵּם!" מִירִי פָּתְחָה אֶת הַדַּף הַמְּקֻמָּט וְאָמְרָה לִבְרָכִי בְּקוֹל: "מַמָּשׁ מְהַמֵּם... תִּרְאִי פֹּה, בַּגֶּזַע, יָצָאתִי מֵהַקַּוִּים!" בְּרָכִי הִתְקָרְבָה אֶל הַדַּף כְּדֵי לִרְאוֹת טוֹב יוֹתֵר, אַךְ בְּקֹשִׁי הִצְלִיחָה לְהָבִין עַל מָה מִירִי מְדַבֶּרֶת. "בְּקֹשִׁי רוֹאִים מִירִי, זֶה מַמָּשׁ קַו קָטָן. לֹא חֲבָל עַל כָּל מַה שֶּׁעָשִׂית עַד עַכְשָׁו?"

"לֹא חֲבָל!" עָנְתָה מִירִי. "אֲנִי עוֹשָׂה רַק דְּבָרִים מְדֻיָּקִים וּמֻשְׁלָמִים! וְאִם לֹא יוֹצֵא לִי בְּדִיּוּק אֵיךְ שֶׁאֲנִי רוֹצָה, אֲנִי זוֹרֶקֶת!" וּמִירִי נִגְּשָׁה שׁוּב לְעֵבֶר הַפַּח הַכִּתָּתִי.

לְאַחַר מִכֵּן, פָּנְתָה לַמּוֹרָה בְּשֶׁקֶט וּבִקְּשָׁה מִמֶּנָּה דַּף צְבִיעָה נוֹסָף. "מַה קָּרָה לַצִּיּוּר שֶׁלָּךְ מִירִי? רָאִיתִי מִקֹּדֶם שֶׁאַתְּ יוֹשֶׁבֶת וּמַשְׁקִיעָה מְאוֹד. לָמָּה זָרַקְתְּ אֶת הַדַּף?" שָׁאֲלָה הַמּוֹרָה. מִירִי שָׁתְקָה מְבֻיֶּשֶׁת וְהַמּוֹרָה אָמְרָה: "נִרְאֶה לִי שֶׁהֵבַנְתִּי מֶה הָיָה פֹּה... קְחִי הַפַּעַם צִיּוּר חָדָשׁ וּשְׁבִי בִּמְקוֹמֵךְ."

מִירִי הִתְיַשְּׁבָה וְהַמּוֹרָה אָמְרָה בְּקוֹל: "בָּנוֹת יְקָרוֹת, יֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב לוֹמַר לָכֶן."

הַבָּנוֹת עָצְרוּ לְרֶגַע וְהַמּוֹרָה הִמְשִׁיכָה:

"אַתֶּן יְכוֹלוֹת לְהַמְשִׁיךְ לִצְבֹּעַ וּבֵינְתַיִם לְהַקְשִׁיב: בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ שֶׁלָּנוּ, מְסַפֶּרֶת לָנוּ הַתּוֹרָה עַל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל – הַתְּרוּמָה הַשְּׁנָתִית שֶׁכָּל יְהוּדִי צָרִיךְ לָתֵת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. בְּכַוָּנָה קָבַע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּל אֶחָד יִתֵּן דַּוְקָא חֵצִי וְלֹא מַטְבֵּעַ שָׁלֵם, כְּדֵי לְלַמֵּד אוֹתָנוּ שֶׁאַף אֶחָד אֵינוֹ מֻשְׁלָם. כָּל אֶחָד הוּא כְּאִלּוּ חֵצִי. כַּמּוּבָן שֶׁצָּרִיךְ לִשְׁאֹף כָּל הַזְּמַן לִשְׁלֵמוּת, אֲבָל שְׁלֵמוּת אֲמִתִּית הִיא רַק כַּאֲשֶׁר מִתְחַבְּרִים לְבוֹרֵא הָעוֹלָם, שֶׁהוּא כְּבַיָּכוֹל הַחֵצִי הַשֵּׁנִי שֶׁלָּנוּ."

חַנִּי הִצְבִּיעָה: "הַמּוֹרָה, בַּגְּאֻלָּה כֵּן תִּהְיֶה שְׁלֵמוּת, נָכוֹן?"

"בְּוַדַּאי!" עָנְתָה הַמּוֹרָה. "כְּשֶׁהָרַבִּי יִתְגַּלֶּה, הוּא יַרְאֶה בְּעֶזְרַת ה' לְכֻלָּנוּ אֶת הַשְּׁלֵמוּת הָאֲמִתִּית שֶׁלָּנוּ!"

מִירִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהִיא הֵבִינָה. "בְּרָכִי", הִיא לָחֲשָׁה מְחַיֶּכֶת, "נִרְאֶה לִי שֶׁהַפַּעַם לֹא אֶצְטָרֵךְ לְבַקֵּשׁ מֵהַמּוֹרָה דַּף נוֹסָף! וּבְעֶצֶם, אוּלַי אַף פַּעַם..."