קץ פירושו עת רצון מסוגל לבוא הגאולה. הגאולה אמנם יכולה לבוא בכל רגע, אבל ישנם מועדים בהם הסיכוי להתגשמות הגאולה רב יותר. בזוהר נאמר, כי לכל דור יש קץ מיוחד, ומימושו תלוי בזכויות של עם ישראל: אילו נמצא עם ישראל ראוי באותה שעה – מיד תבוא הגאולה, ואם לאו – ההזדמנות מוחמצת.
 
יחד עם זאת, גם אם טרם באה הגאולה – בכל קץ מתרחשים מאורעות משמעותיים, שמקרבים אותנו אליה בצעד מכריע. למשל: שנת תר"ח נחשבה לשנת קץ. בסיומה של אותה שנה נשאל כבוד-קדושת אדמו"ר ה"צמח צדק" מליובאוויטש, הכיצד לא באה הגאולה? תשובתו הייתה, שבאותה שנה הודפסו "ליקוטי תורה" – ספרי חסידות נפלאים של כבוד קדושת אדמו"ר הזקן (בעל התניא), שהנם גילוי מאור הגאולה.
 
הסבר מעניין אחר כותב האדמו"ר מקומרנה, לפיו כאשר גדול בישראל מפרש קץ, זהו עיתוי בו מסתיימת הפעולה הרוחנית בעולם של אותו צדיק, ותקוותו היא שסיום עבודתו שלו יביא את הגאולה הכללית לעם ישראל. מה שאומר, שלגבי אותו צדיק ועבודתו הרוחנית זהו קץ אמתי בכל מצב – גם כאשר לא התגשמה תקוותו שיהיה זה קץ הגלות של כל עם ישראל.
 
אדמו"ר הזקן מסביר על הקצים, כי הצדיקים רואים את הדברים כפי שהם בעולמות העליונים ושם אכן מאיר גילוי הגאולה באותם זמנים שהם גילו כקצים. אלא שעד שמשתלשלים אותם גילויים עליונים ומגיעים לעולם-הזה התחתון – יכולים להופיע עיכובים שונים שמונעים את התגשמותם בפועל. במה דברים אמורים, בקצים שלא התגלו על-ידי נביאים. אך קץ שיבוא "לפיו של נביא – בוודאי יקוים בלי שום שינוי".
 
מן הראוי להעיר, כי דברי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, כי הגאולה תבוא בדורנו קיבלו מהרבי עצמו תוקף של נבואה. הרבי קשר אותם לדברי אדמו"ר הזקן הנזכרים, באשר לקצים שנאמרו בנבואה – כך שאנו מצפים להתגשמותם "בלי שום שינוי" בכל רגע.