נקרא לו א'. הוא עבד ברדיו שנים רבות, אהב מאוד את עבודתו המקצועית המרתקת וכל בוקר קם למלאכת יומו בחיוניות מיוחדת. מנגד, בכל פעם שהיה נתקל בראי או במשקל היה נזכר בכובד משקלו, לא במובן החשיבות אלא במובן הפשוט...
 
א' היה גדל גוף באופן מיוחד. כמות הדיאטות ותוכניות ההרזיה שניסה היו רבים, כמעט כמשקל הקילוגרמים המיותרים שאגר. שיטות קונבנציונליות יותר ופחות, דיאטות מחץ מבטיחות. הכול הוא ניסה – והכול לא צלח. א' המשיך להשמין כשהוא תר אחר מוצא מהסבך. כצעד אחרון לפני ייאוש החליט לעבור ניתוח לקיצור קיבה. הוא התלבט רבות ביודעו כי ניתוח כזה אומנם צופן בחובו הצלחות אולם גם לא מעט כישלונות. היו ידידים מבינים שהמליצו בעד הניתוח והיו שהניאו אותו מהצעד.
 
החליט א' שעליו לנסות גם את זה, בפרט לאחר שניסה כבר כל דבר אחר. הוא עבר את הניתוח אולם למרבה צערו התברר לו שהניתוח נכשל. לא רק שלא הצליחו להביאו אל המצב התקין המיוחל אלא שנוצרה תסבוכת נדירה. הרופאים קיצרו את הקיבה וחיברו אליה צינורית מזון כמקובל בניתוחים מסוג זה. אולם הוויטמינים והמינרלים שהזריק לעצמו דרך הצינורית גרמו להרעלות ולסיבוכים. נוצר מצב בו השאלה לא הייתה של תוספת או הפחתה במשקל אלא של חיים או ההיפך, חלילה. מיודענו הלך ודעך מיום ליום כשהוא שוכב בבית רפואה ואין לאל ידו של אף אחד מהרופאים למנוע את ההידרדרות.
 
בשלב זה הציע לו מכר, העיתונאי ישראל קצובר, לכתוב לרבי מליובאוויטש מלך המשיח ולבקש את ברכתו. "רבים נושעו מברכותיו. ודאי גם לך הוא יוכל לסייע". א' היה רחוק מאוד מהרעיון של כתיבה לרבי. כאדם שמשרך רגליו לבית הכנסת פעם אחת בשנה – ביום הכיפורים, הוא התקשה להבין כיצד צדיק, גדול ככל שיהיה, הנמצא בארצות-הברית, יוכל לסייע בתסבוכת רפואית של אדם שנמצא בישראל.
 
ישראל קצובר ניסה להסביר לו מה הפירוש ברכה מצדיק. אם מפני שהשתכנע ואם מפני הנסיבות המעיקות והמלחיצות שלא הותירו לו קרן אור אחרת, החליט א' לכתוב לרבי ולבקש ברכה. המכתב נשלח בפקס ובתוך פחות מיממה זכה לקבל תשובה מיוחדת: "הפתרון בכשרות, בזמנים וברופא. אזכיר על הציון (קברו של הרבי הקודם מליובאוויטש)".
 
עבור א' נדמתה התשובה ככתב חידה. בעזרת קצובר ידידו הפכו המילים הקצרות להדרכות מחיות נפש. קצובר הלך לברר מהם המרכיבים של המזון המוזרקים דרך הצינורית. הסתבר כי מדובר בטריפה ממש. החולה מיהר לשאול אצל רופאו אם קיים תחליף כשר. הרופא מיהר לאשר את קיומו של תחליף כזה וההוראה הראשונה ממכתבו של הרבי קוימה.
 
ההוראה השנייה הייתה יותר סתומה. 'זמנים'. באלו זמנים מדובר? המסקנה האפשרית הייתה לבדוק את העיתויים של ההזרקות. ואכן, מסתבר שהחולה הונחה להזריק לעצמו בזמנים מסוימים, אך הוא לא הקפיד על כך. א' קיבל על עצמו להזריק בזמנים בדייקנות.
 
ההוראה השלישית – 'ברופא' – נותרה בגדר תעלומה. מכל מקום, קיומן של שתי ההוראות הראשונות כבר הביא לשיפור ניכר במצבו של החולה. אך בכל זאת זו עדיין לא הייתה המנוחה והנחלה המיוחלת.
 
חסידים המכירים יותר את סגנון הכתיבה של הרבי ניסו להציע פירושים אפשריים. אולם אף אחד מהם לא היה בטוח בעצמו כי אכן קולע אל השערה. כניסיון אחרון, בעצתם של החסידים, הוחלט לפנות אל מזכירו של הרבי, הרב חיים מרדכי אייזיק חדקוב ולבקש ממנו לשאול את הרבי מה כוונתו בהתייחסו אל הרופא.
 
הרבי הסביר כי א' לא הלך אל הרופא הנכון. הרבי המשיך למקד עוד יותר את ההנחיה ואמר כי הרופא הנכון נמצא בחיפה. הרבי אף נקט בשמו.
 
עוד באותו יום איתר החולה את הרופא החיפאי. זה האחרון נדהם לשמוע מי שלח אליו את א'. הרבי מליובאוויטש בכבודו ובעצמו! ואכן הציות לחולייה השלישית השלים את המתכון – 'בכשרות, בזמנים וברופא' – וא' הגיע סוף סוף לבריאות מיטבית.