"את תחנכי את ילדייך בבריאות לתורה ומצוות", ברכה הרבי. הרבי אמר 'ילדייך' בלשון רבים, ואכן לתינוק הקטן הצטרפו שני אחים נוספים.
חנה הייתה נערה מתוקה וסקרנית. אהבתה העיקרית והראשונה הייתה לקריאה של כל חומר שהוא. לכן לא פלא שלאחר שהגיעה אל בית הספר בו למדה, אישה חרדית חייכנית והותירה שם חופן עלונים, הייתה חנה הראשונה שמיהרה לקרוא בהם.
העלונים היו 'שיחות לנוער' כתובים בצרפתית. חנה החרוצה ניצלה כל רגע פנוי לקריאת הגיליונות המרתקים. במיוחד אהבה את הכתבה על 25 שנות נשיאות. באותו זמן מלאו לנשיאותו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח 25 שנים, והכתבה סקרה את שנות המנהיגות. חנה נהנתה להתבונן בפנים המלכותיות שהשתקפו אליה מהתמונות שעיטרו את הכתבה. משהו במבטו המיוחד של הרבי לא הניח לה לשקוע חזרה אל המשחקים והלימודים שהציעה לה השגרה. משהו במבט שידר אמון בה, בנערה הצרפתייה הצעירה ובכוחה לחולל בעצמה שינוי.
חנה לא הייתה רק נערת חלומות אלא גם – ובעיקר – נערת מעשים. היא קראה על התפקיד שמשרטט הרבי לדור בו היא נמצאת – להביא את המשיח. המילים מהכתבה לא הניחו לה וליוו אותה בהפסקות כמו בלימודים.
בסופו של דבר פנתה לברר היכן הנציגות של הרבי הקרובה לאזור מגוריה. שיחת טלפון לבית משפחת פינסון, שלוחי הרבי בעיר ניס, גררה הזמנה לסעודת שבת וזו הובילה לשיעור שבועי.
ככל שהעמיקה לדעת, נוספו לחנה שאלות והיא גם קיבלה עליהן תשובות. היא חשה יותר ויותר שכאשר תגדל תרצה לנהל אורח חיים חרדי, תואם להדרכותיו של הרבי, והחליטה כבר עכשיו להתחיל לפסוע במשעול המוביל לשם.
חנה הייתה לחסידה של ממש. בבוא העת נישאה לבחור, חסיד כמוה, בעיר ניס. חנה וחתנה היו הזוג היהודי הראשון שהרב פינסון חיתן בעיר ניס. בית יהודי נוסף יצא לדרך.
הימים חלפו והזוג הטרי גילו לשמחתם כי הברכה שורה בביתם וחנה בהיריון. חנה נבדקה בבדיקות המקובלות והן הראו שהכול מתפתח אצלה כשורה. כעבור זמן מה, באחת הביקורות אובחנה אצלה בעיה כלשהי. הרופאה זימנה אותה לבדיקה נוספת, יסודית יותר, וזו לימדה כי מדובר בבעיה מהותית של ממש. ההיריון לא התפתח בצורה תקינה בשל סכנה חמורה שנשקפת בעיקר לחנה, האם. מחלה קשה קיננה בגופה והטילה צל כבד על עתיד ההיריון ובכלל על עתידה של חנה...
חנה ובעלה ידעו היטב כי בעת כזו, מעבר להשתדלות בדרכי הרפואה, עליהם לבקש ברכה מהרבי וכך אכן עשו. הם כתבו לרבי וביקשו ברכה כי בעייתה של חנה תיעלם כלא הייתה. תשובת הרבי כללה ברכה לזרע חי וקיים ובקשה לראות את החומר הרפואי.
חנה מיהרה לבקש מהרופא את המסמכים הרפואיים. היא הסבירה שעליה לשלוח אותם לרבי מליובאוויטש בניו-יורק. הרופא תהה בקול מיהו הקולגה החדשה והרחוקה, וחנה ניסתה לחשוב כיצד תסביר לרופא הגוי מהו רבי. אמנם מומחה הוא ברפואת הגוף אך הוא בור בענייני הנשמה היהודית. לבסוף בחרה בניסוח מעורפל: "מדובר ברופא הרוחני שלי".
לאחר שנשלחו המסמכים אל הרבי ירדה שלווה על חנה. לרופא, שלא הבין את השינוי במצב הרוח שלה, הסבירה: "הרופא הרוחני שלי הבטיח לי שהכול יהיה בסדר, ואני סומכת עליו". הרופא תלה את תמימותה בגילה הצעיר. ביטחון בדבריו של צדיק יהודי היה מושג רחוק מאוד מעולמו.
דרישתו של הרופא הייתה ליילד את חנה בניתוח קיסרי ולא להמתין ללידה רגילה. לאחר שקיבלה על כך את הסכמת הרבי, הוכנסה חנה לניתוח שהפך לניתוח כפול. תוך כדי הלידה טופלו גם דברים הקשורים למחלה.
מיד כשהתעוררה מההרדמה המלאה בה הייתה שאלה חנה על התינוק. "מדהים! התינוק בריא ושלם", הביע הרופא את התפעלותו. האם המאושרת לא הצטרפה להפתעתו. "הרופא הרוחני שלי ידע זאת מההתחלה", הזכירה לרופא.
זו לא הייתה ההפתעה היחידה של הרופא. מצבה הרפואי של חנה עצמה היה מורכב מאוד, אך היא הצליחה להיחלץ ממנו לגמרי! אולם עדיין העיבה בשורה לא נעימה שיצאה מפי הרופא: "לצערי, לא תוכלי ללדת יותר".
הרופא חשב כי גורלו של התינוק נחרץ להיות בן יחיד. אלא שלקדוש-ברוך-הוא היו תכניות אחרות... שנתיים לאחר מכן טסה חנה לרבי להודות על הניסים שהתחוללו לה וגם לבקש כי תחזיתו הקודרת של הרופא לא תתקיים.
"את תחנכי את ילדייך בבריאות לתורה ומצוות", ברכה הרבי. הרבי אמר 'ילדייך' בלשון רבים, ואכן לתינוק הקטן הצטרפו שני אחים נוספים.