"אִמָּאאא, תַּגִּידִי לוֹ", קִבְּלוּ אֶת פָּנֶיהָ שֶׁל אִמָּא פְּנֵיהֶם הַמְּשֻׁלְהָבוֹת שֶׁל מְנַחֵם וְלֵוִי. אִמָּא נָחֲתָה עַל הַסַּפָּה וְהֵנִיחָה אֶת רֹאשָׁהּ הֶעָיֵף בֵּין שְׁתֵּי יָדֶיהָ. "שָׁלוֹם לְכָל הַיְּלָדִים הַצַּדִּיקִים, מִי מֵבִיא לְאִמָּא הָעֲיֵפָה שֶׁחָזְרָה מֵהַהִשְׁתַּלְּמוּת כּוֹס מַיִם?", הִיא הִכְרִיזָה בְּקוֹל. וּמִיָּד נֶאֶנְחָה, כְּשֶׁמְּנַחֵם וְלֵוִי, צֶמֶד הַחֶמֶד שֶׁלָּהּ רָצוּ כַּמּוּבָן יַחַד לַמִּטְבָּח וְהֵחֵלּוּ לָרִיב מִי יָבִיא לְאִמָּא אֶת כּוֹס הַמַּיִם. הִיא הוֹדְתָה בְּחִיּוּךְ לְרִיבִי, שֶׁהִסְפִּיקָה לְהַגִּישׁ לָהּ כּוֹס מַיִם בְּלִי שֶׁהַשְּׁנַיִם שָׂמוּ לֵב.

רִיבִי הִתְיַשְּׁבָה לְצִדָּהּ שֶׁל אִמָּא וְהִתְלוֹנְנָה, "זֶה בִּלְתִּי נִסְבָּל. הֵם כָּל הַיּוֹם רָבִים, הַיְּלָדִים הָאֵלֶּה". אִמָּא הִרְגִּיעָה אוֹתָהּ בְּחִיּוּךְ שֶׁזֶּה יַעֲבֹר לָהֶם, "שָׁכַחְתְּ אֵיךְ אַתְּ וּמֶענְדִּי הֱיִיתֶם רָבִים כָּל הַיּוֹם?" הִיא קָרְצָה לָהּ. אֲבָל רִיבִי נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ בְּתֹקֶף, "לֹא כָּכָה". וּכְבָר הִצְבִּיעָה לְאִמָּא עַל מְנַחֵם וְלֵוִי שֶׁיָּצְאוּ מֵהַמִּטְבָּח אֲדֻמִּים וּמְיֻזָּעִים וְהֵחֵלּוּ לְפָרֵט לָאִמָּא עַל מֶה הָיוּ בְּאֶמְצַע לְהִתְוַכֵּחַ כְּשֶׁנִּכְנְסָה הַבַּיְתָה.

"אַתְּ מְבִינָה לָמָּה אֲנִי צוֹדֵק?", עוֹד לִפְנֵי שֶׁסִּיֵּם מְנַחֵם אֶת נְאוּמוֹ לִפְנֵי אִמָּא, כְּבָר הִסְפִּיק לֵוִי גַּם הוּא לִשְׁטֹחַ בְּפָנֶיהָ אֶת דַּעְתּוֹ הוּא בָּעִנְיָן עָלָיו הִתְוַכְּחוּ.

"תִּרְאוּ אֵיךְ שֶׁאִמָּא עֲיֵפָה", נִסְּתָה רִיבִי לְעוֹרֵר אֶת מַצְפּוּנָם שֶׁל אַחֶיהָ הַקְּטַנִּים. אֲבָל הַפַּעַם הִיא לֹא הָיְתָה צְרִיכָה, אִמָּא הִתְרוֹמְמָה מֵהַסַּפָּה וְהִכְרִיזָה, "אֲנִי הוֹלֶכֶת לָנוּחַ וּמַשְׁאִירָה אֶת שְׁנֵיכֶם לְהִתְפַּיֵּס. עוֹד רֶבַע שָׁעָה אֲנִי יוֹצֵאת, וְרוֹצָה לִרְאוֹת אַחְדוּת אֲמִתִּית שֶׁל אַחִים".

כְּשֶׁיָּצְאָה אִמָּא מֵהַחֶדֶר, מְאֻשֶּׁשֶׁת מְעַט מֵהַיּוֹם הָאָרֹךְ וְהַמְּיַגֵּעַ. צִפּוּ לָהּ שְׁנֵי בָּנֶיהָ הַסּוֹעֲרִים עַל הַסַּפָּה, "הִתְפַּיַּסְנוּ, אִמָּא!" הִכְרִיז מְנַחֵם בַּחֲגִיגִיּוּת. "נָכוֹן", אִשֵּׁר לֵוִי, "אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא מִתְוַכְּחִים, אֲנִי מַסְכִּים עִם הַדֵּעָה שֶׁל מְנַחֵם".

"מַקְסִימִים שֶׁכְּמוֹכֶם", חִיְּכָה אִמָּא, "אֲבָל אֲנִי לֹא רוֹצָה שֶׁתַּחְשְׁבוּ אוֹתוֹ דָּבָר".

"מָה?!", זִנֵּק לֵוִי מֵהַסַּפָּה, "אַתָּה רוֹאֶה, מְנַחֵם? אִמָּא חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי צוֹדֵק! וְלֹא צָרִיךְ שֶׁשְּׁנֵינוּ נַחְשֹׁב כָּמוֹךָ!".

לִפְנֵי שֶׁהָרוּחוֹת יִסְעֲרוּ שׁוּב, הִסְבִּירָה אִמָּא "אַתֶּם יוֹדְעִים שֶׁהַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ מַהִי אַחְדוּת אֲמִתִּית? אִלּוּ הָיְתָה בַּתּוֹרָה רַק דֵּעָה אַחַת, לֹא הָיְתָה זוֹ אַחְדוּת אֲמִתִּית. דַּוְקָא כַּאֲשֶׁר יֵשׁ חִלּוּקֵי דֵּעוֹת וּסְבָרוֹת לְכָאן וּלְכָאן, מַכְרִיעָה הַתּוֹרָה בֵּין כָּל הַנִּגּוּדִים וְגוֹרֶמֶת לְכָל הַצְּדָדִים לְהִתְאַחֵד יַחְדָּו".

מְנַחֵם קָפַץ מֵהַסַּפָּה "כָּל אֶחָד חוֹשֵׁב מַשֶּׁהוּ אַחֵר.. אֲבָל אֲנַחְנוּ חֲבֵרִים!".