לקראת מתן-תורה, ביקש הקדוש-ברוך-הוא ממשה-רבנו להעביר לבני-ישראל מה יחסו אליהם ומה התפקידים המיוחדים שמייעד להם. במילים, "והייתם לי סגולה מכל העמים", ביטא הקדוש-ברוך-הוא את בחירתו בעם ישראל לעם-הסגולה שלו. בחירה שאינה תלויה במעלות כלשהן ולכן היא נצחית ובלתי משתנה.
 
בהמשך, באה הגדרת התפקידים של עם-ישראל: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". עליכם להיות "גוי קדוש", גוי (עם) שעוסק בעניינים קדושים – לימוד התורה וקיום המצוות, וגם להיות "ממלכת כוהנים". המילה 'כוהנים' בפסוק זה משמעותה שׂרים (בעלי שררה), כפירוש רש"י, וכוונת הדברים היא, שעם ישראל יתנו לקדושה שבהם שררה גם על אורחות חייהם הגשמיים, שגם הן תהיינה לשם-שמים ותהפוכנה לחלק מעבודת הבורא שלהם.
 
החדרת הקדושה האלוקית לתוך החיים הגשמיים זו מהות עניינו של מעמד הר-סיני. אז, בעת מתן-תורה התחדשה האפשרות וניתן הכוח לקדש מציאויות חולין גשמיות ולהפכן לתשמישי מצווה. לכן הקדים משה רבנו ואמר "ממלכת כוהנים" לפני "גוי קדוש" – להדגיש שעיקר התכלית והמטרה של קבלת התורה היא לתת ליהודים את הכוח והשררה לשלוט על הגשמיות ולקדשה.
 
הכוח הזה ממשיך וניתן לכל אחד מאתנו. כולנו יכולים להיות שרים על כל הגשמיות והחומריות שבחיינו ובכך להביא את העולם לזיכוך מקסימלי ולהיותו ראוי לגאולה השלמה. לזמן בו נזכה לראות את ממלכת הכוהנים, במובנן הפשוט של המילים – משרתים בבית-המקדש השלישי, במהרה בימינו ממש.