"אַאַאַייייייי" צָרַח שְׁנֵיאוֹר. "אַאַאַאַאַאַאַאַאַיייייי, כּוֹאֵב לִי!". חַנִּי הֶחְלִיפָה מַבָּט מְבֹהָל עִם שָׂרִי. הֵן בָּחֲנוּ אֶת אִמָּא שֶׁנִּגְּשָׁה בְּקֹר רוּחַ לִשְׁנֵיאוֹר שֶׁבִּצֵּעַ צְנִיחָה חָפְשִׁית מֵהַכִּסֵּא עָלָיו עָמַד לִפְנֵי רֶגַע וְשָׁר בְּהִתְלַהֲבוּת, הַיְשֵׁר לָרִצְפָּה.

"אֵיזֶה בּוּשׁוֹת", הֵלִיטָה חַנִּי אֶת רֹאשָׁהּ בֵּין כַּפּוֹת יָדֶיהָ. "כַּמָּה הִתְכּוֹנַנּוּ לָאוֹרֵחַ הַזֶּה", הוֹסִיפָה חַנִּי וְסִנְּנָה "שְׁנֵיאוֹר הַזֶּה לֹא יָכֹל לִצְרֹחַ קְצָת יוֹתֵר חַלָּשׁ?".

בֹּעַז הָיָה אַחַד הַמְּקֹרָבִים הֲכִי וָתִיקִים בַּבֵּית חַבַּ"ד שֶׁלָּהֶם, כָּל הַיְּלָדִים הִכִּירוּ וְחִבְּבוּ אוֹתוֹ. אֲבָל דָּבָר אֶחָד יָדְעוּ כֻּלָּם, בֹּעַז מְסָרֵב לָבוֹא אֲלֵיהֶם לִסְעוּדַת שַׁבָּת. הֵם רָאוּ אֶת אַבָּא שֶׁלָּהֶם מַפְצִיר בּוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, לְלֹא הַצְלָחָה. כָּךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה.

עַד שֶׁלִּפְנֵי שְׁבוּעַיִם, הִצְלִיחַ סוֹף סוֹף אַבָּא לְשַׁכְנֵעַ אֶת מַר בֹּעַז לָבוֹא אֲלֵיהֶם, עִם אִשְׁתּוֹ וְיַלְדָּם הַקָּטָן. הֵם הִתְכּוֹנְנוּ לַשַּׁבָּת הַזֹּאת בְּהִתְרַגְּשׁוּת, חַנִּי הֵכִינָה כְּבָר בְּיוֹם חֲמִישִׁי קִנּוּחַ מֻשְׁקָע בִּמְיֻחָד בַּמִּטְבָּח, וְשָׂרִי הִתְרוֹצְצָה לְחַפֵּשׂ מַפִּיּוֹת מְיֻחָדוֹת. מוֹיְשִׁי וְיִשְׂרָאֵלִיק סִדְּרוּ אֶת הַחֶדֶר שֶׁלָּהֶם שֶׁגָּבַל לַסָּלוֹן בַּצּוּרָה הֲכִי יְסוֹדִית שֶׁיָּכְלוּ ("זֶה נִקְרָא שֶׁסִּדַּרְתֶּם?!", הִתְפַּלְּאָה שָׂרִי כְּשֶׁקָּרְאוּ לָהּ הַשְּׁנַיִם נִרְגָּשִׁים שֶׁהַחֶדֶר מְסֻדָּר). וּבְיוֹם שִׁשִּׁי, הַבַּיִת צֻחְצַח, רֵיחַ מַאֲכָלִים עֲרֵבִים הִתְפַּשֵּׁט בָּאֲוִיר, שֻׁלְחַן הַשַּׁבָּת הַיָּפֶה פֵּאֵר אֶת הַסָּלוֹן, וְהַיְּלָדִים הִסְתּוֹבְבוּ נִרְגָּשִׁים בֵּין הַחֲדָרִים חֲנוּטִים בְּבִגְדֵי הַשַּׁבָּת הַמְּיֻחָדִים שֶׁדָּאֲגוּ הָאֲחָיוֹת הַגְּדוֹלוֹת לְהָכִין לָהֶם, "שֶׁתֵּרָאִי נְסִיכָה", פָּסְקָה שָׂרִי כְּשֶׁהִצְמִידָה סִכָּה גְּדוֹלָה בִּמְיֻחָד לִשְׂעָרָהּ שֶׁל תָּמִי הַקְּטַנְטַנָּה.

וְאָז, אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל הָיָה כָּל כָּךְ טוֹב, וְהָאוֹרְחִים הִגִּיעוּ וְהִתְפַּעֲלוּ, מִשֻּׁלְחַן הַשַּׁבָּת הַיָּפֶה, מֵהַיְּלָדִים שֶׁנִּרְאִים כְּמוֹ בְּנֵי מְלָכִים, מֵהַשִּׂיחָה הַיָּפָה שֶׁאָמַר אַבָּא, מֵהַנִּגּוּנִים שֶׁנִּגְּנוּ כֻּלָּם יַחְדָּו - הָרַס שְׁנֵיאוֹר אֶת הַכֹּל בְּרֶגַע.

שְׁנֵיאוֹר כְּבָר יָשַׁב חָבוּק בֵּין זְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל אִמָּא, מְלַקֵּק מֵהַקִּנּוּחַ הַמָּתוֹק וּמַסְתִּיר אֶת פָּנָיו הַבּוֹכִיּוֹת בֵּין כִּפְלֵי הֶחָלוּק שֶׁל אִמָּא. שָׂרִי וְחַנִּי בָּחֲנוּ אֶת פְּנֵיהֶם שֶׁל הָאוֹרְחִים, לִרְאוֹת עַד כַּמָּה נֶהֱרַס אֶצְלָם הָרֹשֶׁם מִשֻּׁלְחַן הַשַּׁבָּת. וְרַק אַבָּא, כְּטוֹב לִבּוֹ בַּיַּיִן (שֶׁל הַקִּדּוּשׁ, וְשֶׁל הַ'לְּחַיִּים' שֶׁעָשָׂה עִם בֹּעַז), יָשַׁב קוֹרֵן מִנַּחַת בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן וְהִשְׁתִּיק אֶת כֻּלָּם. "אַחְח, שְׁנֵיאוֹר רָצָה לְלַמֵּד אוֹתָנוּ מֶסֶר כָּל כָּךְ חָשׁוּב שֶׁהָרַבִּי מְלַמֵּד אוֹתָנוּ בַּנּוֹגֵעַ לַגְּאֻלָּה, שֶׁכְּשֶׁכּוֹאֵב - צוֹעֲקִים!". שְׁנֵיאוֹר הֵצִיץ מִבַּעַד לֶחָלוּק שֶׁל אִמָּא וְאַבָּא הִמְשִׁיךְ: "יְהוּדָה דָּרַשׁ מֵהַמִּשְׁנֶה לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם שֶׁיְּשַׁחְרֵר אֶת אָחִיו הַצָּעִיר בִּנְיָמִין. הוּא לֹא יָדַע שֶׁזֶּה יוֹסֵף, וּבְכָל זֹאת הוּא לֹא דִּבֵּר בְּרַכּוּת. אֶלָּא בְּתֹקֶף! כִּי כָּכָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּהַצָּלָה שֶׁל יֶלֶד יְהוּדִי. לִפְעֹל בְּתֹקֶף. כִּי כְּשֶׁכּוֹאֵב אָז צוֹעֲקִים, נָכוֹן שְׁנֵיאוֹרְקֶה?"..

כֻּלָּם הִקְשִׁיבוּ נִפְעָמִים לִדְבַר הַתּוֹרָה, וּגְבֶרֶת אֲבִיבִית, אִשְׁתּוֹ שֶׁל בֹּעַז נִגְּבָה דִּמְעָה וְאָמְרָה בְּתֹקֶף לְבַעְלָהּ "בְּיוֹם רִאשׁוֹן אֲנַחְנוּ הוֹלְכִים לְהַכְנִיס אֶת נֹעַם שֶׁלָּנוּ לְגַן חַבַּ"ד, גַּם אֲנִי לֹא רוֹצָה לְהִתְפַּשֵּׁר עַל חִנּוּךְ לַבֵּן שֶׁלִּי!".