לעתיד לבוא תהיה בצדיקים (ולמעשה בכל עם ישראל, כי "ועמך כולם צדיקים" (ישעיה ס, כא)) קדושה מוחשית וניכרת, ולפיכך יכריזו לפנינו כמו שמכריזים לפני הקדוש-ברוך-הוא: 'קדוש'.
 
מי אלו שיכריזו לפנינו? – המלאכים. תהיה בנו קדושה גבוהה יותר מזו של המלאכים, ולפיכך הם יעריצו כל אחד מאתנו בתואר 'קדוש'. וכמו שכותב רש"י: "עוד עתיד להיות עת כעת הזאת, אשר תגלה חיבתן (של בני ישראל) לעין כול, שהן יושבין לפניו (של הקדוש-ברוך-הוא) ולומדין תורה מפיו, ומחיצתן (המתחם שאליו הם מורשים להיכנס יהיה) לפנים מ(זה של) מלאכי השרת, והם (המלאכים) ישאלו להם (יבקשו מידע מבני ישראל): 'מה פעל א-ל'" (במדבר כג, כג).  
 
המהר"ל מפראג מציין, שלמרות ההערצה הגדולה של המלאכים אלינו הם כמובן לא יתייחסו אלינו באותה צורה שהם מתייחסים לקדוש-ברוך-הוא. לפני השם אומרים המלאכים שלוש פעמים 'קדוש' – "קדוש, קדוש, קדוש השם צבאות". אך לפני עם ישראל הם יאמרו רק פעמיים 'קדוש'. הקדושה השלישית שמורה לקדוש-ברוך-הוא בלבד, כי "אין קדוש כהשם" (שמואל א ב, ב). "קדושתי למעלה מקדושתכם".
 
המהר"ל מקשר זאת לתיאור הבא המופיע במדרש: "משל לבני מדינה שעשו שלוש עטרות למלך. מה עשה המלך? נתן בראשו אחת, ושתיים בראשם של בניו. כך בכל יום ויום, העליונים (המלאכים) מכתירין להקדוש-ברוך-הוא ג' קדושות. מה הקדוש-ברוך-הוא עושה? נותן בראשו אחת ושתיים בראשן של ישראל".
 
בתורת החסידות מבואר, שהתואר "קדוש" פירושו "נבדל". משהו נשגב, מרומם ונעלה. תואר זה מתייחס לכל הארה אלוקית שמרוממת מכדי שהעולם הגשמי יוכל להכילה. באופן כללי ישנן שלוש הארות כאלה, זו מעל לזו. לעתיד לבוא יתאחדו בני ישראל עם שתיים מתוך שלוש ההארות האלה, ולכן יאמרו לפניהם פעמיים 'קדוש'.
 
ההתאחדות עם שתי ההארות הקדושות מתאפשרת מכוחן של התורה והמצוות (התורה מחברת עם קדושה אחת והמצוות עם קדושה שנייה). כיום, כאשר יהודי לומד תורה ומקיים מצוות – "אין נפשו מרגשת (את הקדושה), מפני מסך החומר הגופני שלא נזדכך, ומחשיך עיני הנפש מ(ל)ראות מראות אלוקים". אך לעתיד לבוא יזדכך הגוף ויחדל מלהפריע לנשמה, ולפיכך נחוש ונזהה את הקדושה באופן מובהק.