"סוֹף סוֹף יֵשׁ קְצָת שֶׁקֶט", נֶאֶנְחָה אִמָּא בְּחִיּוּךְ עָיֵף, וְסָקְרָה אֶת עוֹלָלֶיהָ הַשְּׂרוּעִים בְּרַחֲבֵי הַדִּירָה, נָמִים אֶת שְׁנָתָם בִּמְתִיקוּת, לְאַחַר יוֹם שָׁלֵם שֶׁל הִתְרוֹצְצוּת בְּמֶרְחֲבֵי הַמּוֹשָׁב הַקָּסוּם בּוֹ הֵם הִגִּיעוּ לִנְפֹּשׁ. קוֹל יִלְלוֹתָיו שֶׁל נַחוּמִי קָטְעוּ אֶת הַשֶּׁקֶט. "רַק דִּבַּרְתִּי עַל שֶׁקֶט", צָחֲקָה אִמָּא, וְנַחוּמִי הַבּוֹכֶה נָפַל לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתֶיהָ. "אֲנִי רוֹצֶה לִישֹׁן עַל מִטָּה", הוּא לָחַשׁ בְּקוֹל בּוֹכִים. אִמָּא לִטְּפָה אֶת פָּנָיו הָרְטֻבּוֹת מִדְּמָעוֹת, "אֲנַחְנוּ לֹא בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ כָּעֵת, לָכֵן אֵין מַסְפִּיק מִטּוֹת לְכֻלָּם"... אֲבָל נַחוּמִי סֵרֵב לְהֵרָגַע, הוּא נִשְׁכַּב עַל הָרִצְפָּה וּפָצַח בִּבְכִיּוֹת מְעוֹרְרוֹת רַחֲמִים. "הוּא יָעִיר אֶת הַתִּינֹקֶת", נֶחְרְדָה אִמָּא, וְגִלְּתָה שֶׁיֶּלֶד אֶחָד כְּבָר הִתְעוֹרֵר מֵהַבְּכִיּוֹת. שְׁנֵיאוֹר, עִם עֵינַיִם חֲצִי רְדוּמוֹת, פָּסַע לְעֵבֶר נַחוּמִי וּבֵרֵר "לָמָּה אַתָּה בּוֹכֶה?" נַחוּמִי רָקַע בְּרַגְלָיו עַל הָרִצְפָּה וְדָרַשׁ: "אֲנִי רוֹצֶה לִישֹׁן עַל מִטָּה". שְׁנֵיאוֹר הֶעָיֵף סִמֵּן לוֹ לִישֹׁן בְּמִטָּתוֹ שֶׁלּוֹ, וְהוּא עַצְמוֹ צָנַח עַל הַמִּזְרוֹן בּוֹ יָשַׁן קֹדֶם נַחוּמִי וְנִרְדַּם בַּחֲזָרָה.
חֲבוּרַת תַּרְנְגוֹלוֹת עַלִּיזָה, הֵעִירָה אֶת הַמִּשְׁפָּחָה הָעֲיֵפָה בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת. נַחוּמִי בֶּן הֶחָמֵשׁ, שֶׁכְּבָר שָׁכַח אֶת מְאֹרְעוֹת הַלַּיְלָה, רָץ עִם הַפִּיזָ'מָה לְשַׂחֵק עִם הַתַּרְנְגוֹלוֹת בַּחוּץ.

בְּתוֹךְ זְמַן קָצָר, כְּבָר חָזַר הַבַּיִת לְחַיִּים. הַיְּלָדִים יָשְׁבוּ בַּמִּטְבָּח הַכַּפְרִי עִם אֲרוּחַת בֹּקֶר, וְנַחוּמִי נִזְכַּר בְּטַעֲנָתוֹ הַלֵּילִית: "לָמָּה אֵין בַּבַּיִת הַזֶּה מַסְפִּיק מִטּוֹת לְכֻלָּם?", הוּא שָׁאַל בִּפְלִיאָה, וְהִצְלִיחַ לְהַצְחִיק אֶת כָּל הַחֲבוּרָה עִם פָּנָיו הַמְּתוּקוֹת שֶׁהָיוּ מְרוּחוֹת בְּמַעֲדָן חוּם. אַבָּא נִגֵּב אֶת פָּנָיו שֶׁל נַחוּמִי, וְהִסְבִּיר לוֹ "אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים עַכְשָׁו בְּבַיִת זְמַנִּי. זֶה לֹא הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, נָכוֹן? לָכֵן זֶה לֹא נוֹרָא".

נַחוּמִי הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ, וְאַבָּא פָּנָה לִילָדָיו בְּפָנִים רְצִינִיּוֹת, "אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים עַכְשָׁו בְּבַיִת זְמַנִּי, לָכֵן אָנוּ לֹא מַשְׁקִיעִים בּוֹ! עָלֵינוּ לְהִתְיַחֵס לַדְּבָרִים הַגַּשְׁמִיִּים כְּמוֹ לַבַּיִת הַזֶּה. מַה הַדָּבָר הַקָּבוּעַ וְהָאֲמִתִּי?"

"הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת", עָנָה נַחוּמִי בְּקוֹלוֹ הַמָּתוֹק, וְהוֹסִיף "אֲנִי מְוַתֵּר הַלַּיְלָה לִשְׁנֵיאוֹר עַל הַמִּטָּה שֶׁלּוֹ".. שְׁנֵיאוֹר צָחַק, וְאִמָּא לָחֲשָׁה "הוּא מֵבִין מַשֶּׁהוּ, הַיַּלְדּוֹן הַזֶּה, אָה?!"...

(לקו"ש כֶּרֶךְ א' עַמּוּד 68)