נאמר בגמרא: "עתידין צדיקים שאומרים לפניהם 'קדוש' – כדרך שאומרים לפני הקדוש-ברוך-הוא. שנאמר: 'והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יֵאמר לו' (ישעיה ד, ג)". באמרת חז"ל זו, כמו באמרות רבות נוספות המתייחסות לעתיד לבוא, מתייחס התואר 'צדיקים' לכל עם ישראל. וכמו שנאמר: "ועמך כולם צדיקים" (ישעיה ס, כא). לעתיד לבוא נתעלה כולנו למדרגת קדושה כזו גבוהה, שכביכול תשתווה לקדושתו של הקדוש-ברוך-הוא.
 
אמרה זו משתלבת יפה עם אמרה אחרת מספר הזוהר על הפסוק "קדושים תהיו, כי קדוש אני השם אלוקיכם" (ויקרא יט, ב). המשמעות הפשוטה של הפסוק היא הוראה לנהוג בקדושה. אלא שאם כן היה צריך להיכתב 'קדושים הֶיו' ולא 'קדושים תהיו'. המילה 'תהיו' אינה מילת ציווי אלא קביעת עובדה עתידית: אתם תהיו קדושים! וכיצד? – 'כי קדוש אני השם אלוקיכם'. מכוחה של קדושת השכינה וברמתה של אותה קדושה.
 
מה המשמעות של האמירה 'קדוש' לפני הצדיקים? בפירוש הרי"ף ל"עין יעקב" מוסבר שאכן פשוטם של דברים כמשמעם. יכריזו לפני כל צדיק, לפני כל יהודי, שהוא קדוש. הגוף היהודי יהיה מזוכך ומזוקק מכל סיג של טומאה – כמו גופו של אדם הראשון לפני שחטא בעץ הדעת. קדושתנו תהיה גלויה ומוחשית, והכול יזהו זאת ויכריזו על כך בקול גדול.
 
קדושה זו תהיה גם הגורם לכך שנחיה ונתקיים לנצח – כמו הקדוש-ברוך-הוא. וכמו שנאמר: "צדיקים שעתיד הקדוש-ברוך-הוא להחיותן – אינם חוזרים לעפרם (אינם מתים), שנאמר: 'והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יֵאמר לו'... מה קדוש (הקדוש-ברוך-הוא) לעולם קיים, אף הם לעולם קיימין".
 
ההגדרה "הנשאר בציון והנותר בירושלים" מתייחסת לאלו שיקומו בתחיית המתים בציון ובירושלים. הקמים לתחייה מכונים כאן בתארים 'הנשאר' ו'הנותר' משום שבכך בדיוק תישקף ייחודיותה של הקדושה המיוחלת: נכון להיום, לא מייחד הקדוש-ברוך-הוא את שמו אפילו על הצדיקים הגדולים שבעם ישראל, שכן אי אפשר לדעת באופן מוחלט וודאי שהצדיק יישאר בצדקתו לנצח. אך לעתיד לבוא, כאשר לא תהיה יותר טומאה בעולם ולא יהיה עוד חשש שניכשל בעבירות, נישאר וניוותר לנצח. ולפיכך יְיַחד עלינו הקדוש-ברוך-הוא את שמו, ויקראו לפנינו "קדוש".