נאמר בקהלת (ז, כט): "אשר עשה האלוקים את האדם ישר". מעבר לפירוש הפשוט של הדברים, יש להם גם פירוש עמוק: 'אלוקים' זו הדרך שבה הקדוש-ברוך-הוא נוכח בטבע בצורה נעלמת ('א-להים' בגימטרייה 'הטבע'). 'אשר עשה האלוקים' פירושו, שהקדוש-ברוך-הוא בחר לברוא את העולם על-ידי שם 'אלוקים' – באופן שנוכחותו אינה גלויה בו, והמטרה היא – 'את האדם ישר'. שהאדם הוא זה שיביא לכך שהעולם יהיה 'ישר'. כלומר, שההארה האלוקית הגבוהה ששוררת בעולמות העליונים תאיר ישירות גם בעולם הזה, ולא 'תתעקם' ותתעלם.
 
כיצד האדם עושה את זה? – על ידי קיום התורה והמצוות.
 
רעיון זה רמוז גם בתהלים (יא, ז): "כי צדיק השם, צדקות אהֵב, ישר יחזו פנימו". 'צדקות' זהו כינוי לכלל המצוות. השם אוהב את המצוות (צדקות) שמקיים האדם, משום שעמם הוא מביא לכך ש'ישר יחזו פנימו' – שגם בעולם הזה יוכלו לחזות בצורה 'ישרה' ב'פנים האלוקיות'.
 
כיצד המצוות פועלות את הדבר?
 
כל מצווה היא ציווי מהבורא. כאשר האדם חי בעולם הזה ומנהל את חייו לפי ציוויי הבורא, הוא מבטא את התבטלותו אל מי שציווה עליהם. הוא מביע מסר שהקדוש-ברוך-הוא הוא הקובע והוא המחליט הבלעדי. בכך הוא גורם להתגלות רצונו וחכמתו של הבורא כאן בעולם הזה, ובמילים אחרות: לגילוי הנוכחות האלוקית. וזהו אפוא המצב המדובר בפסוקים 'ישר'. ובלשון החסידות: "שלמטה יהיה הגילוי כמו למעלה".
 
גילוי זה יהיה בשלמות לעתיד לבוא, עם התגלותו לעין כול של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח. אז, כתוצאה מקיום המצוות שלנו בכל הדורות, יתקיים הפסוק: "כי עין בעין יראו בשוב השם ציון". העין הגשמית של הנבראים תראה את גילויי האלוקות בדיוק כמו שהעין של הקדוש-ברוך-הוא כביכול רואה אותם.
 
מקורות: תלמוד בבלי פסחים נו, א. זוהר חלק א יח, ב. עץ חיים שער כה (שער דרושי הצלם) סוף דרוש ב. תניא שער היחוד והאמונה פרק ג. ליקוטי תורה שלח מ, ג. ראה כג, ד ואילך. מאמר "ואתה ברחמיך" תרח"צ של אדמו"ר הריי"צ. הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: התוועדויות חלק ט עמוד 146. קונטרס ו' תשרי תנש"א.