במדרש נאמר כי לעתיד לבוא יראה הקדוש-ברוך-הוא לצדיקים "קניגיא" – מחזה משעשע של מאבק בין חיות. מסתבר, כמובן, שלא מדובר בשעשוע גרידא אלא ברעיון עמוק מאוד. זהו שיקוף של מלחמת הכוחות בין הטוב לרע בכל השנים. וכך מתאר ומסביר כבוד קדושת אדמו"ר האמצעי (רבי דובער) מליובאוויטש:
 
במופע כזה מעמתים בין שתי חיות טרף. לדוגמה – אריה ונמר. מראש, מרגיזים את החיות ומשסים אותן זו בזו, כדי לגרום להן להתאמץ להרוג אחת את השנייה. ללא השיסוי וההרגזה המוקדמים לא היו החיות נלחמות זו בזו.  גם לאו דווקא שיש בכוחן לנצח אחת את השנייה. הנמר ניחן בעזות וכוח גופני יותר מהאריה (כמו שאמרו חז"ל "הווי עז כנמר"), והאריה ניחן בגבורת לב יותר מהנמר (וכמו שאמרו חז"ל "וגיבור כארי"). בעלי החיים בכלל לא מחפשים להתעמת זה עם זה, אבל המאמנים האכזרים משתמשים בטכניקות ותחבולות שונות, שמאלצות אותם להתנפל זה על זה. הם גם פעם מחזקים את האריה ומחלישים את הנמר ופעם להיפך – הכול לפי הזמנתם של הצופים צמאי הדם.
 
לוחמת החיות היא אפוא משחק שתוצאותיו ידועות מראש. היא נוצרת רק בגלל השיסוי המלאכותי וגם התוצאה בה נקבעת לפי מעשי המאמנים. מכל מקום, הצופים מתענגים מהפגנת הכוחות של בעלי החיים. ואדרבה, הם נהנים מהמאבק שבעקבות ההתגרות, הרבה יותר מאשר אם היה נוצר בין החיות מאבק טבעי.
 
כזו בדיוק היא גם המלחמה בין הטוב והרע בעולם. בכל השלבים שהרע ניצח כביכול – בעת שחרבו בתי המקדש, בעת שנגזרו על עם ישראל גזירות קשות וכדומה – הכול היה 'משחק' אלוקי. זו הייתה נתינת כוח זמנית לרע, כדי שלאחר מכן, כשהקדושה תנצח – תהיה לניצחון עוצמה רבה יותר. בדיוק כמו בלוחמת החיות, שעוזרים לכתחילה לחיה אחת כדי ליהנות יותר בהמשך מהניצחון של השנייה עליה.
 
משמעות הדברים ברמה הפרטית של כל יהודי היא, שכאשר נכשלים ומועדים בחטא, יש לדעת (בדיעבד) שכל המטרה של המעידה היא לגלות כוחות עמוקים יותר בנפש ועמם להתגבר ולחזור בתשובה. ועד שנזכה כולנו להתעלות אל התשובה המושלמת – בגאולה האמיתית והשלמה, תכף ומיד ממש.