חנה נכנסה אל ביתה, מנסה 'להתאושש' מהאירוע המשפחתי האחרון. היא הסכימה בכל ליבה עם מי שאמר שגם לשמחות צריך כוח. מראה המשפחה על צאצאיה המתוקים עורר בה שמחה רבה אולם גם הזכיר לה נשכחות. כאילו שהיא יכולה לשכוח...
 
מזה כמה שנים היה בנה נשוי וביתו נותר שקט. עדיין לא ניסר בחללו אפילו פעם אחת בכי של תינוק. כמה כמהה חנה וייחלה לנכדים אותם תוכל לפנק ולשמח, ואף לשמור עליהם בעת הצורך. היא דמיינה את עצמה שומעת את הפנייה 'סבתא'. סבתא! איזו מילה מרגשת! אולם בינתיים היא נותרה סבתא רק בחלומות ובתפילות.
 
הדאגה לבנה ליוותה אותה בכל אשר הלכה ולא משה ממנה. באחד הימים, כשהסתובבה מחוץ למקום מגוריה, ראתה מולה רב. מראה של דמות רבנית 'שחורה' עם כל התסמינים – כובע, זקן עבות ומעיל ארוך – כלל אינו חזון נפרץ היכן שגרה. מסתבר שדווקא המראה השחור האיר לה. היא החליטה לפנות אל האיש, כך באמצע הרחוב, ולספר לו על בנה שממתין עד בוש לישועה.
 
הרב היה תושב כפר חב"ד, הרב שמעון בקרמן. הוא הציע לחנה כי היא או בנה יכתבו לרבי מליובאוויטש מלך המשיח. למראה מבטה התוהה הוסיף כמה מילות הסבר על כך שהרבי הוא ראש בני ישראל, וכשם שהראש חווה את כאבו של כל אחד מאיברי הגוף, כך הרבי חש בצרת כל יהודי. ממש כמו משה רבינו.
 
הרב בקרמן זיהה על פניה של אשת שיחתו כי ללא הכוונה ברורה היא לא תנקוט בשום צעד מעשי. הוא שאל למקום מגוריה, חישב היכן נמצא בית חב"ד הקרוב ביותר לשם, והמליץ: "תאמרי לבנך שייגש לבית חב"ד בהרצלייה ויאמר שרוצה לכתוב לרבי. אני בטוח ששם יסייעו לו".
 
חנה מיהרה להפנות את בנה לבית חב"ד בהרצלייה ומסתבר ששם החליטו ללכת עם הבן 'על כל הקופה'. "מדוע רק לכתוב לרבי? סע לרבי ובקש ממנו ברכה פנים אל פנים!".
 
לכתחילה נראה האיש המום. אולם אט אט החליפה המעשיות את ההלם. מדוע לא בעצם? בהתלהבות שהלכה וגדלה הוא נענה להצעה והחל להתארגן לטיסה.
 
כך מצא האיש את עצמו 'נוחת' במרכז חב"ד העולמי בניו יורק. הוא הגיע לשם ביום ראשון, לתור המפורסם של חלוקת הדולרים מהרבי לברכה ולצדקה. המליצו לו לשנן לעצמו שוב ושוב את המילים בהן יבקש את ברכת הרבי. הוא עשה כך למרות שלא הבין למה. בסך הכול מדובר בניסוח של משפט אחד קצר?!
 
כאשר הגיע תורו הבין היטב את פשרה של ההמלצה. מראה פניו של הרבי כאילו הדביק את לשונו לחכו וכמעט שלא הצליח לחלץ מפיו אף מילה אחת. בסופו של שבריר שנייה מתסכל, בזכות השינון המוקדם, הוא הצליח לבטא את משאת חייו. "רבי אני מבקש ברכה לילדים". הוא הוסיף ופרט, כפי שהדריכוהו, את שמו ושם אשתו ואת שמות אימותיהם. למרבה אושרו, ברכו הרבי.
 
שבוע נוסף חלף והגיע שוב יום ראשון, בו מחלק הרבי דולרים לברכה ולצדקה. מיודענו החליט לבקש פעם נוספת ברכה. 'אם כבר טסתי את כל הדרך עד לכאן, אמצה את החוויה ואקבל כמה שיותר ברכות!'.
 
הוא היה בטוח שהרבי כלל לא יזכור אותו. הלוא אלפי אנשים עוברים לפניו כל יום. הגיע תורו והוא שב וביקש ברכה לילדים, והרבי הביט בו ואמר: "והרי כבר ביקשת?"...
 
האיש נדהם, אך לא ויתר וקיבל ברכה נוספת.
 
כמובן שהברכות התקיימו ולתקופת השנה חבקו האיש ורעייתו בן. חנה המאושרת הפכה לסבתא...
 
בסעודת ברית המילה שיתף האב הטרי את כל הנוכחים בסיפור כיצד נולד האירוע. בשמחתם הגדולה, התמלאו הוא וגם אמו בתחושת שליחות ליידע את מכריהם כי יש כתובת לכל בעיה – הרבי מליובאוויטש.
 
כשסיים לדבר, ניגש אליו גזבר היישוב בו הוא מתגורר אבי הבן וביקש ממנו הדרכה כיצד לכתוב אל הרבי. האיש היו נשוי פעם שנייה ורצה לזכות בילדים מנישואין אלו.
 
זמן לא רב לאחר מכן חזר הגזבר לידידו כדי להודות לו. "קיבלתי תשובה מהרבי לבדוק תפילין ומזוזות. החלטתי כי במקום לבדוק, ארכוש תפילין ומזוזות חדשות, המהודרות ביותר שישנן – והתוצאות בשטח היו מהירות מאוד".