סוגיית תחיית המתים מעוררת שאלות רבות ומרתקות. כגון: האם המתים יקומו ערומים או לבושים? האם הם יופיעו בגיל שבו מתו? מה יהיה על מי שמתו עיוורים או חירשים?
 
(אמנם הרמב"ם מתבטא בביקורתיות על ההמון שמתרכזים בשאלות מעין אלו: "האיך יקומו המתים, ערומים או לבושים, ואם יקומו באותן תכריכין עצמם שנקברו בהם... וכשיבוא המשיח, אם יהיה שם העשיר והדל, או אם יהיו בימיו חזק וחלש, והרבה שאלות כאלו". אולם ברור שהרמב"ם לא בא לשלול התעניינות בנושאים שנידונים בגמרא ובספרי חז"ל נוספים. קובלנתו היא על כך שמתעסקים רק או בעיקר בפרטים אלו ולא במהותה של תחיית המתים והגאולה בכלל).
 
לגבי שאלת הבגדים – בגמרא מסופר כי זו הוצגה על ידי המלכה קלאופטרה לתנא רבי מאיר, ותשובתו הייתה מליצית: "קל וחומר מחיטה – ומה חיטה שנקברה (נזרעת) ערומה יוצאה בכמה לבושין, צדיקים שנקברים בלבושיהן – על אחת כמה וכמה".
 
גם מהתלמוד הירושלמי משמע שהמתים יקומו לבושים – בתכריכים שאיתם נקברו. בעלי התוספות כותבים, כי על פי דברי רבי (רבי יהודה הנשיא) שם משמע "שעתידים צדיקים שלא יעמדו בתכריכין אלא בלבושיהם מחיים". מדברי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח (הובאו במדור זה בגיליון הקודם) משמע שמצדד כדעה זו.
 
לגבי המומים השונים אמרו חז"ל: "כשם שהאדם הולך כך הוא בא. הולך עיוור ובא עיוור, הולך חירש ובא חירש, הולך אילם ובא אילם... אמר הקדוש-ברוך-הוא:... יעמדו כמו שהלכו ואחר כך אני מרפא אותם". כך גם נאמר בזוהר (בתרגום לעברית): "בזמן שיקומו ישראל מעפרם, כמה חיגרים וכמה עיוורים יהיו בהם, ואז יאיר להם הקדוש-ברוך-הוא שמש מרפא שתרפא אותם".
 
בנוגע לגיל, מובא בחז"ל שהמתים יקומו בדיוק בגיל ובמראה שבו הם נפטרו, על מנת שיוכלו לזהות אותם. ומוסיף על כך הרב סעדיה גאון בספר 'אמונת התחייה', "כי אף שיקומו כולם בתמונתם כמו שהיו בעולם הזה, עם כל זה תואר צורת גופם לא כמו שהיו בעת פטירתם מדוכה מחלאים רעים... אלא הקדוש-ברוך-הוא יחדש וילבין גופם כאבן ספיר. כי הנשמה נזדככה למעלה גדולה בעדן גן אלוקים, לזאת בעת ירידתה אל הגוף היסודי צריך להיות הגוף נקי".