כְּשֶׁנִּכְנְסָה חַנָּה לַחֶדֶר שֶׁל שׁוּקִי הִיא גִּלְּתָה אֶת שֻׁלְחַן הַכְּתִיבָה מְנֻקָּד בְּכִתְמֵי צֶבַע סַסְגּוֹנִיִּים, וְשׁוּקִי עַצְמוֹ יוֹשֵׁב בַּתְּנוּחָה הָאָפְיָנִית לוֹ כְּשֶׁהוּא מְצַיֵּר. רָכוּן עַל הַשֻּׁלְחָן כְּשֶׁשְּׁתֵּי רַגְלָיו עַל הַכִּסֵּא, בְּיָד אַחַת הַמִּכְחוֹל וְרֹאשׁוֹ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ הַשְּׁנִיָּה.

הִיא נָגְעָה קַלּוֹת בִּכְתֵפוֹ, וְשׁוּקִי קָפַץ בְּבֶהָלָה. "אֲנִי קוֹרֵאת לְךָ כְּבָר שָׁעָה אֲרֻכָּה שֶׁאֲרוּחַת הָעֶרֶב מוּכָנָה. וְאַתָּה לֹא שׁוֹמֵעַ!". עַכְשָׁו הָיָה תּוֹרוֹ שֶׁל שׁוּקִי לְהִתְנַצֵּל, "אֲנִי עָסוּק בְּצִיּוּר לְתַחֲרוּת הַצִּיּוּרִים בְּבֵית הַסֵּפֶר"..

חַנָּה יָצְאָה מֵהַחֶדֶר "רַק אַל תִּשְׁכַּח לֶאֱכֹל מִדֵּי פַּעַם..".

אַחַר הַצָּהֳרַיִם הָיָה רָגוּעַ וְשָׁלֵו. הַיְּלָדִים בָּנוּ אַרְמוֹן מֵחֶלְקֵי קָפְלָה, וְאִמָּא וְחַנָּה קִפְּלוּ עֲרֵמָה שֶׁל כְּבִיסָה רֵיחָנִית.

כְּשֶׁלְּפֶתַע נִשְׁמְעָה שְׁאָגָה "לֹאאאא!". כָּל הַיְּלָדִים זִנְּקוּ, וְאִמָּא הֶחְוִירָה בְּבֶהָלָה. הֵם נִגְּשׁוּ לַחֶדֶר וְגִלּוּ שָׁם אֶת שׁוּקִי, שֶׁהִגִּיעַ זֶה עַתָּה מִבֵּית הַסֵּפֶר, מִתְיַפֵּחַ בְּבֶכִי. "מַה קָּרָה?!" שׁוּקִי לֹא הִצְלִיחַ לְדַבֵּר, וְרַק הִצְבִּיעַ בְּיָדוֹ עַל בְּרִיסְטוֹל עֲנָק שֶׁהָיָה מָרוּחַ בְּצֶבַע שָׁחֹר. חַנָּה הֵבִינָה רִאשׁוֹנָה, "זֶה הַצִּיּוּר שֶׁל הַתַּחֲרוּת?". בִּכְיוֹ שֶׁל שׁוּקִי הִתְגַּבֵּר וְאַף אֶחָד לֹא שָׂם לֵב לַאֲרִי בֶּן הֶחָמֵשׁ שֶׁבָּרַח בְּבֶהָלָה לַמִּטְבָּח וְהִתְחַבֵּא בֵּין הַמְּקָרֵר לַקִּיר.

הַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים כְּבָר יָשְׁנוּ, וְרַק שׁוּקִי שָׁכַב שָׂרוּעַ עַל הַסַּפָּה כְּשֶׁפָּנָיו אֲדֻמּוֹת, מְלַקֵּק מֵהַגְּלִידָה שֶׁהָיְתָה אֲמוּרָה לְנַחֵם אוֹתוֹ עַל הַצִּיּוּר הָאָבוּד, וּמְגוֹלֵל בִּפְנֵי יְרַחְמִיאֵל, שֶׁהֻזְעַק מֵהַיְּשִׁיבָה, אֶת סוֹפוֹ הַמַּר וְהַשָּׁחֹר שֶׁל צִיּוּרוֹ הַמֻּשְׁקָע. שׁוּקִי נֶאֱנַח, וִירַחְמִיאֵל נִסָּה לְעוֹדֵד אוֹתוֹ "כָּל מַה שֶּׁה' עוֹשֶׂה, הַכֹּל לְטוֹבָה!". אֲבָל אַבָּא שֶׁלָּמַד בְּעִיּוּן רַמְבַּ"ם, הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ, "יוֹתֵר נָכוֹן לוֹמַר, שֶׁגַּם זוֹ לְטוֹבָה"..

יְרַחְמִיאֵל וְשׁוּקִי הִבִּיטוּ בְּאַבָּא בְּפָנִים תְּמֵהוֹת, "מַה הַהֶבְדֵּל?". אַבָּא חִיֵּךְ "זֶה הֶבְדֵּל עֲנָק!" הִסְבִּיר "בְּעֶצֶם יֵשׁ כָּאן שְׁתֵּי דְּרָגוֹת, הָאַחַת הִיא שֶׁאָמְנָם אֵרַע דָּבָר רַע, אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר יִצְמַח מִזֶּה טוֹב אַחֵר - לְהַאֲמִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁה' עוֹשֶׂה, לְטוֹבָה הוּא עוֹשֶׂה. וְהַדַּרְגָּה הַשְּׁנִיָּה הִיא שֶׁהַדָּבָר הָרַע הוֹפֵךְ בְּעַצְמוֹ לִהְיוֹת טוֹב!".

שׁוּקִי לָחַשׁ בְּעֶצֶב: "יָכֹל לִהְיוֹת שֶׁאֲנִי אֶמְצָא דְּבָרִים טוֹבִים שֶׁיֵּצְאוּ מִזֶּה שֶׁהַצִּיּוּר שֶׁהֻשְׁחַת, כְּמוֹ צִיּוּר יָפֶה יוֹתֵר שֶׁאֲנִי יְצַיֵּר.. הַטִּילוֹן שֶׁקִּבַּלְתִּי מֵאִמָּא וְגַם.." הוּא חִיֵּךְ לְאָחִיו הַגָּדוֹל, "שֶׁיְּרַחְמִיאֵל בָּא מֵהַיְּשִׁיבָה, אֲבָל הַדַּרְגָּה הַשְּׁנִיָּה רְחוֹקָה מִמֶּנִּי, אֵיזֶה דָּבָר טוֹב יֵשׁ בְּכָךְ שֶׁהַצִּיּוּר הַמֻּשְׁקָע שֶׁלִּי הֻשְׁחַת?".

אַבָּא הִבִּיט בּוֹ, "אַתָּה צוֹדֵק שׁוּקִי, אֲנַחְנוּ כָּעֵת בִּזְמַן שֶׁל גָּלוּת. בּוֹ אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב הַצָּפוּן בְּכָל דָּבָר, אֶלָּא רַק אֶת הַטּוֹב הַצּוֹמֵחַ מִן הָרַע. אֲבָל.." הִמְשִׁיךְ אַבָּא בָּעִידוּד, "בְּיָמִים אֵלּוּ, שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים עַל סַף הַגְּאֻלָּה, נִזְכֶּה שֶׁהַקָּבָּ"ה יָסִיר מֵאִתָּנוּ אֶת הַהֶסְתֵּרִים וְנִרְאֶה אֶת הַטּוֹב הַמֻּטְמָן בְּכָל הַדְּבָרִים הָרָעִים שֶׁאֵרְעוּ לָנוּ".