מְנַחֵם נָחַת בַּכִּסֵּא, מֵעִיף קְווּצוֹת שֵׂעָר סוֹרְרוֹת מִפָּנָיו. "כַּמָּה זְמַן לֹא רָאִיתִי אוֹתְךָ! הָיָה לָנוּ מִבְחָן בַּתּוֹרָה וְקִבַּלְתִּי 100.. וְגַם יֵשׁ לָנוּ טִיּוּל שָׁבוּעַ הַבָּא לְנַחַל תַּנִּינִים".. אַבָּא הִקְשִׁיב לְסִפּוּרָיו שֶׁל מְנַחֵם, שֶׁסֻּפְּרוּ בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְלִי הֶפְסֵק. "אוֹוֹ אַבָּא! בְּאֵיזֶה אֶרֶץ הָיִיתָ הַפַּעַם? אֲהָהּ נָכוֹן בְּאָמֶרִיקָה, מַה קָּנִיתָ לִי מִשָּׁם?"

אַבָּא חִיֵּךְ בַּחִיּוּךְ מִסְתּוֹרִי, וְהֶרְאָה לִמְנַחֵם חֵפֶץ גָּדוֹל עָטוּף שֶׁהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרָיו. מְנַחֵם נָעַץ עֵינַיִם סַקְרָנִיּוֹת בַּחֲבִילָה וְהִבִּיט בְּמֶתַח בְּאַבָּא שֶׁדִּבֵּר בַּחֲגִיגִיּוּת. "הַפַּעַם מְנַחֵם, בִּגְלַל שֶׁנֶּאֱלַצְתָּ לַחְגֹּג יוֹם הֻלֶּדֶת בִּלְעָדַי, הֶחְלַטְתִּי לִקְנוֹת לְךָ מַתָּנָה יְקָרָה בִּמְיֻחָד". מְנַחֵם זִנֵּק מִמְּקוֹמוֹ וְנִסָּה לְנַחֵשׁ לְלֹא הַצְלָחָה. הוּא קָרַע אֶת הָעֲטִיפוֹת, בִּמְהִירוּת. וְאָז רָץ לָאַבָּא וְחִבֵּק אוֹתוֹ בְּחָזְקָה "אַתָּה הָאַבָּא הֲכִי טוֹב בָּעוֹלָם! אֵלּוּ אוֹפַנַּיִם חַשְׁמַלִּיּוֹת טוֹבוֹת!"

מְנַחֵם הָיָה מְאֻשָּׁר. אַךְ כְּבָר אַחֲרֵי יוֹמַיִם, שֶׁאַבָּא כְּבָר הִסְפִּיק לִהְיוֹת בְּסִין, צִלְצֵל לוֹ הַטֶּלֶפוֹן "אַבָּא? זֶה מְנַחֵם! נִשְׁבְּרוּ לִי הָאוֹפַנַּיִם! אַתָּה יָכֹל לִקְנוֹת לִי חֲדָשׁוֹת?". אַבָּא הִקְשִׁיב נִדְהָם, "אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאֵלּוּ אוֹפַנַּיִם יְקָרוֹת מְאוֹד?". אֲבָל כְּשֶׁחָזַר אַבָּא מִסִּין, הוּא קָנָה לִמְנַחֵם הַמִּתְגַּעְגֵּעַ זוּג אוֹפַנַּיִם חֲדָשׁוֹת וְנוֹצְצוֹת. גַּם עֵינָיו שֶׁל מְנַחֵם נָצְצוּ וְהוּא הֶחְלִיט שֶׁיִּשְׁמֹר עֲלֵיהֶם מִכָּל מִשְׁמָר.

לְמָחֳרָת צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן שֶׁל אַבָּא, עַל הַטֶּלֶפוֹן הָיָה מְנַחֵם. בּוֹכֶה וְעָצוּב. אַבָּא הִקְשִׁיב וְלֹא הֶאֱמִין "הָאוֹפַנַּיִם? הַחֲדָשׁוֹת? הַיְּקָרוֹת? נִשְׁבְּרוּ לְךָ שׁוּב?".

אַחֲרֵי שָׁבוּעַ אָרֹךְ בִּמְיֻחָד, קָרָא אַבָּא לִמְנַחֵם לְהִתְיַצֵּב בְּמִשְׂרָדוֹ. מְנַחֵם רָץ אֶת הַדֶּרֶךְ לַמִּשְׂרָד שֶׁל אַבָּא בִּמְהִירוּת, בָּטוּחַ שֶׁגַּם עַכְשָׁו יִתֵּן לוֹ אַבָּא אוֹפַנַּיִם חֲדָשׁוֹת וְיָפוֹת. הוּא כִּמְעַט צָדַק. בַּמִּשְׂרָד עָמַד זוּג אוֹפַנַּיִם מְפֹאָרוֹת. יוֹתֵר יָפוֹת מֵהָאוֹפַנַּיִם הַקּוֹדְמוֹת. אַבָּא חִיֵּךְ לִמְנַחֵם הַמְּרֻגָּשׁ וְאָמַר לוֹ "אַתָּה מֻזְמָן לָבוֹא לַמִּשְׂרָד שֶׁלִּי בְּכָל רֹאשׁ חֹדֶשׁ וּלְהָצִיץ בָּאוֹפַנַּיִם הָאֵלּוּ עַד שֶׁתִּגְדַּל וְתוּכַל לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם כָּרָאוּי". מְנַחֵם הִבִּיט בְּאַבָּא נִדְהָם אַךְ אַבָּא שָׁאַל, "אַתָּה יוֹדֵעַ מִמִּי קִבַּלְתִּי אֶת הָרַעְיוֹן הַזֶּה?" הוּא חִיֵּךְ לִמְנַחֵם הֶהָמוּם שֶׁהִבִּיט בָּאוֹפַנַּיִם בְּמַבָּט חוֹמֵד.

"מִמִּי?" תָּהָה מְנַחֵם. וְאַבָּא הִמְשִׁיךְ, "מֵה'". מְנַחֵם הֵצִיץ בְּפָנָיו שֶׁל אַבָּא וְגִלָּה שֶׁלַּמְרוֹת הַחִיּוּךְ, הֵם רְצִינִיּוֹת.

"הַקָּבָּ"ה נָתַן לָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָרִאשׁוֹן וְהוּא חָרַב בַּעֲווֹנוֹתֵינוּ. לְאַחַר מִכֵּן נָתַן אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי וְשׁוּב נֶאֱלַץ לְהַחְרִיבוֹ. עַל כֵּן הַקָּבָּ"ה אֵינוֹ נוֹתֵן אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי. רַק פַּעַם בְּשָׁנָה, בְּשַׁבַּת חֲזוֹן, מַרְאֶה הוּא לְעַם יִשְׂרָאֵל אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי כְּדֵי לְעוֹרְרָם שֶׁיִּהְיוּ רְאוּיִים לוֹ".

מְנַחֵם קָפַץ מֵהַכִּסֵּא, "לָמַדְנוּ אֶת זֶה בַּכִּתָּה! אֲבָל אַבָּא, אֲנִי לֹא רוֹאֶה בְּשַׁבַּת חֲזוֹן אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ! וְלֹא שׁוֹמֵעַ אֶת 'בַּת הַקּוֹל' שֶׁמְּעוֹרֶרֶת לִתְשׁוּבָה בְּשַׁבַּת חֲזוֹן. אַבָּא הֶחְמִיא לִמְנַחֵם עַל הַשְּׁאֵלָה הַחֲכָמָה וְהִסְבִּיר לוֹ "אָמְנָם הַגּוּף הַגַּשְׁמִי שֶׁלָּנוּ אֵינוֹ מְסֻגָּל לִרְאוֹת אֶת מַרְאֵה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשְּׁלִישִׁי בְּשַׁבַּת חֲזוֹן. אוּלָם הַנְּשָׁמָה שֶׁלְּךָ רוֹאָה! וּמַכְנִיסָה בְּךָ מַחְשָׁבוֹת לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים".