בני הזוג הביטו זה בזו בפליאה לשמע הטון בו נאמרה התשובה, והנזיר מיהר להשיב לשאלה שריחפה בחלל: "פשוט, גם אני יהודי"...
חודש תשרי העמוס בחגים התקרב אל סיומו. האורחים הרבים שזכו לחוות ימים מרוממים בצלו של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח ארזו איש איש את חבילותיו והתכוננו לשוב לבתיהם. אלו שזכו אף נכנסו לפגישת 'יחידות' מיוחדת לפני נסיעתם.
היה באסרו חג סוכות בשנת תש"מ (1979). כעת נכנסו לפגישה כזו בחדרו של הרבי מיכאל ועטרה הסופר. ממרומי משרתו המכובדת באוניברסיטה בסידני זכה מיכאל להוות אבן שואבת לסטודנטים יהודים המחפשים משמעות יהודית, או אחרים שאינם יודעים מה בדיוק הם מחפשים ואיזו אבידה אבדה להם. אלו וגם אלו זכו לסעודות שבת בשפע, ממטבחה העשיר של עטרה, לתשובות, ליחס חם ולאמפתיה. את מסלול החיפושים של הסטודנטים חוו אף הם – מיכאל ועטרה – לא כל כך מזמן...
מסעם הפרטי של מיכאל ועטרה הוא סיפור מדהים ומרתק. במילים ספורות: הם היו אתיאיסטים מושבעים שנחשפו בדרך לגמרי לא שגרתית ליהדות, דווקא בעת שגרו במקום נידח – האי טסמניה הסמוך לאוסטרליה. בשלב מסוים פנתה עטרה לאלוקים בבקשה, שאם יש לעם ישראל מנהיג – שישלח אליהם מישהו ללמדם לקיים מצוות – ובתוך זמן קצר הגיע אליהם לטסמניה מישהו כזה בשליחותו של הרבי.
ובחזרה ל'יחידות'. לקראת סיומה אמר הרבי: "צריך להציל נפשות במלזיה". ארבע מילים ותו לא.
מיכאל ועטרה הופתעו מאוד. מה להם ולמלזיה? הוא מרוסיה, היא מצרפת. הם הכירו בישראל וכאמור גם חיו שנים בטסמניה. אבל מלזיה?
הרבי פנה אל עטרה והבהיר את כוונתו: "במלזיה תוכלי ללמוד גם את יסודות המדיטציה כדי להציל אחר כך צעירים יהודים ממדיטציה של עבודה-זרה ולנתב אותם למדיטציה כשרה".
אחרי כזו אמירה מפורשת של הרבי היה להם ברור שכך יעשו. משפחת הסופר קמה אפוא ונסעה אל המדינה הנידחת. שם ביררו אחר מומחה למדיטציה, אולם כזה שנקי מחשש עבודה זרה.
דרישתם המוזרה נשמעה די דמיונית. מדיטציה בלי עבודה זרה? נו, באמת... אולם הבטיחו חז"ל: "יגעת ומצאת – תאמין". לאחר בירורים מקיפים שמעו על נזיר בודהיסטי בן 97 שנחשב מומחה מספר אחד בתחום, שמצהיר כי גישתו חפה מכל עבודה זרה. הוא מתמקד בשיפור המידות והתקרבות האדם אל רוחניות לא מוגדרת.
לאחר שבררו את העניין לעומק נוכחו הזוג הסופר לדעת כי כנראה אל הנער (בן ה-97) הזה הם התפללו... הוא אכן מומחה ("ניאנא אפוניקא" במלזית) ולא עובד אלילים.
באחד השיעורים סיפרו מיכאל ועטרה לנזיר על זהותם היהודית וכי הרבי מליובאוויטש הוא זה שבעצם שלח אותם למלזיה. "האם שמעת על העם היהודי?", שאלו.
זיק של ניצוץ חלף בעיניו של הקשיש. "בוודאי".
בני הזוג הביטו זה בזו בפליאה לשמע הטון בו נאמרה התשובה, והנזיר מיהר להשיב לשאלה שריחפה בחלל: "פשוט, גם אני יהודי"...
"הורי היו יהודים", החל לגולל את תמצית קורות חייו. "מתבוללים בגרמניה שחיו ככל הגויים. אני חיפשתי טעם ומשמעות לחיים וכך התוודעתי למדיטציה. השקעתי בלימודיי מאמצים ויגיעה ועליתי מדרגה לדרגה עד שנהייתי למה שאני כיום", סיים את סיפורו הקצר.
בשלב הזה, עסקת החליפין שהתרחשה בשיעורים הייתה די צפויה. הנזיר לימד את מיכאל ועטרה מדיטציה והם לימדו אותו על הרבי ועל התניא, ספר היסוד של תורת החסידות. מאוחר יותר אף דאגו שיקבל עותק מהספר בתרגומו לאנגלית.
מיכאל ועטרה היו בטוחים שבכך סיימו את שליחותם במלזיה. כמה חודשים לאחר מכן נוכחו לדעת כי אולי הם הרשו לעצמם לשכוח ממלזיה אולם במלזיה לא שוכחים אותם. הם קיבלו מכתב מצעירה שמוצאה מאנגליה ובו היא מספרת כי בדומה להם אף היא שהתה במלזיה כדי ללמוד את יסודות המדיטציה. היא ביקשה, כמוהם, את הטוב ביותר והגיעה לאותו נזיר קשיש. הוא כמעט הסכים עד שנודע לו שהיא יהודייה.
"מקומך איננו אצלי", הסביר לה ומיהר לשולחה אל "המקור" כדבריו. הוא נתן לה את הכתובת של מיכאל ועטרה. "שם לומדים תניא. זה מה שאת צריכה".
אותה צעירה נחשפה לספר התניא, אך לא הסתפקה בכך. היא עלתה לישראל והמשיכה להעמיק בלימודיה ב"מכון אלטע" לבעלות תשובה בצפת. בבוא העת הקימה את ביתה עם אברך משי, בעל תשובה כמוה.
אכן, "להציל נפשות במלזיה". מיעוט רבים שניים...