על הגלות נאמר שזו 'ירידה לצורך עלייה'. תקופת הגלות הנוכחית החלה עם חורבן בית שני ומהווה לעם ישראל ירידה עצומה ברוחניות ובגשמיות גם יחד. אולם היא זו שמובילה אותנו לעלייה הגדולה שנכונה לנו בגאולה השלמה.
 
כך גם היה בגלות הראשונה של עם ישראל – במצרים. עברנו במצרים תקופת שעבוד קשה, אולם דווקא בעקבותיה יצאנו ברכוש גדול וגם קיבלנו את התורה – רווחים עצומים הן בגשמיות והן ברוחניות. וכך גם בגלות הנוכחית: הפסדנו בית מקדש והפסדנו עוד דברים רבים, אבל בסופו של תהליך – בגאולה השלמה – נקבל בית מקדש טוב יותר (גדול וקדוש יותר ואף נצחי) וגם ביתר התחומים נתעלה למצב גבוה לאין שיעור מכל מה שאנו מכירים.
 
בתורת החסידות מובא על כך משל: כדי לרכוש סחורה משקיע הסוחר כספים גדולים ונרשמת ירידה ניכרת במפלס המזומנים שלו. אבל בהמשך, לאחר שימכור את הסחורה – יעלה המפלס גבוה יותר מהיכן שהיה לפני ההשקעה. ההשקעה היא אפוא 'ירידה לצורך עלייה' – לצורך הרווח הגדול שבעקבותיה.
 
ומשל נוסף, גם הוא מתורת החסידות: כאשר יורים חץ מקשת, ככל שמותחים (עם החץ) את היתר שבקשת כלפי מטה – כך נורה החץ יותר למרחק ויותר לגובה. כאן ניכר כי לא רק שהירידה היא לצורך עלייה אלא יותר מכך: המשיכה כלפי מטה, ה'ירידה' – נחשבת גם היא לחלק מתהליך ה'עלייה', יריית החץ כלפי מעלה.
 
משל שלישי מצוטט על-ידי הרבי מליובאוויטש מלך המשיח ומאיר את הרעיון מזווית נוספת: כאשר רב מלמד את תלמידו ופתאום חולפת בראשו הברקה חדשה. חשוב לו לפתח את ההברקה ולעבדה כך שיוכל להעבירה גם התלמיד. לשם כך הוא מפסיק ללמד את התלמיד ומתרכז בהברקה. באותם רגעים עשוי התלמיד לחוש שהרב זונח אותו. אולם למעשה כל ההזנחה הזו היא למענו – למען התלמיד. כדי להסביר לו משהו חדש וטוב יותר. לפיכך, ככל שהרב מאריך להתרכז בהברקה – זו הוכחה שמצפה לתלמיד הסבר עמוק יותר ונפלא יותר.
 
וזו בדיוק ההגדרה של הגלות. זו תקופה שנתפסת כהזנחה כביכול של עם ישראל, אולם לאמתו של דבר היא שלב של הכשרה והכנה לקראת הגילויים הנשגבים שנכונו לנו בגאולה שתבוא תכף ומיד ממש, שאז נתרומם ונתעלה מעלה מעלה בכל המובנים.