"אֲבָל דָּוִד, אַתָּה לֹא מְתָאֵר לְעַצְמְךָ אֵיזוֹ גְּלִידָה הָיְתָה שָׁם! חָמֵשׁ טְעָמִים מְסֻדָּרִים בְּשָׁלוֹשׁ קוֹמוֹת, עִם קַצֶּפֶת מִלְּמַעְלָה וְסִירוֹפּ שׁוֹקוֹלָד וְסֻכָּרִיּוֹת. כֻּלָּם הִתְלַהֲבוּ, חֲבָל עַל הַזְּמַן!" אֲרוּחַת הָעֶרֶב הַמֻּשְׁקַעַת שֶׁעַל הַשֻּׁלְחָן הֶחְוִירָה מוּל תֵּאוּרָיו הַסַּסְגּוֹנִיִּים שֶׁל יוֹנִי. "הָיְתָה גַּם מְכוֹנָה שֶׁל חֲטִיפִים מְלוּחִים שֶׁאֶפְשָׁר לְסוֹבֵב אֶת הַיָּדִית וְיוֹצְאִים מִמֶּנָּה כַּמָּה מַמְתַּקִּים שֶׁרוֹצִים. וְהַכֹּל הָיָה בְּהֶכְשֵׁר הַבַּדַּ"ץ, אִמָּא, בָּדַקְתִּי" הוֹסִיף כְּשֶׁרָאָה אֶת מַבָּטָהּ הַתָּמֵהַּ נָעוּץ בּוֹ מֵעֵבֶר לַמַּפָּה.

"עוֹד לֹא שָׁמַעְתָּ אֲפִלּוּ חֵצִי, זֶה הָיָה יְרִיד מַמָּשׁ שָׁוֶה". יוֹנִי יָשַׁב עַל הַסַּפָּה וְדִבֵּר לְלֹא הַפְסָקָה אֶל אָזְנֵיהֶם הַכְּרוּיוֹת שֶׁל אֶחָיו. "הֵבִיאוּ מָלֵא מִתְקָנִים שֶׁל לֹנָּה פַּרְק, מַגְלֵשַׁת מַיִם וְקִיר טִפּוּס אֲמִתִּי, כֵּיף חַיִּים! וּמוֹפָע שֶׁל לַהֲטוּטָן שֶׁעָשָׂה פַּעֲלוּלִים שֶׁאַף פַּעַם לֹא רָאִיתִי, בְּקִצּוּר - מִי שֶׁלֹּא בָּא, הִפְסִיד בְּגָדוֹל!"

"מֶה הָיָה נוֹשֵׂא הַיְּרִיד?" שָׁאֲלָה אִמָּא, שֶׁשָּׁמְעָה אֶת הַתֵּאוּרִים הָעֲסִיסִיִּים. "אֶממ.. נִרְאֶה לִי שֶׁדִּבְּרוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר" עָנָה יוֹנִי בְּהִסּוּס וְאָז נִדְלְקוּ עֵינָיו, "אָה, זֶה מַזְכִּיר לִי שֶׁהָיָה בַּיְּרִיד גַּם לוּחַ עֲנָקִי שֶׁל קְלִיעָה לַמַּטָּרָה עִם מִסְפָּרִים וְכַדּוּרִים שֶׁמַּשְׁאִירִים צֶבַע עַל הַלּוּחַ.."

"יוֹנִי", אִמָּא הִתְיַשְּׁבָה עַל הַסַּפָּה לְיַד הַיְּלָדִים. "אֲנִי שְׂמֵחָה שֶׁנֶּהֱנֵיתָ בַּיְּרִיד, אֲבָל נִשְׁמָע כְּאִלּוּ זָרַקְתָּ אֶת הַדָּם בַּמָּקוֹם הַלֹּא נָכוֹן".

"מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת?" שְׁאֵלָתוֹ שֶׁל דָּוִד הִצְטָרְפָה לַמַּבָּטִים הַתְּמֵהִים שֶׁל אֶחָיו. אִמָּא הִסְבִּירָה בְּסַבְלָנוּת: "בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ מוֹפִיעָה מִצְוַת כִּסּוּי הַדָּם: יֵשׁ לְכַסּוֹת בְּעָפָר אֶת הַדָּם שֶׁל בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת לְאַחַר שֶׁשּׁוֹחֲטִים אוֹתָם. בְּבַעֲלֵי חַיִּים הַמֻּקְרָבִים כְּקָרְבָּן לַה', לְעֻמַּת זֹאת, לֹא מְכַסִּים אֶת הַדָּם אֶלָּא שׁוֹפְכִים אוֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ. הַדָּם שֶׁהוּא חַם וְזוֹרֵם כָּל הַזְּמַן בַּגּוּף מְבַטֵּא חַיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת".

"אָז הִתְכַּוַּנְתְּ לוֹמַר שֶׁהַהִתְלַהֲבוּת שֶׁלָּנוּ צְרִיכָה לִהְיוֹת מִדְּבָרִים שֶׁל קְדֻשָּׁה?" שָׁאַל דָּוִד. "בְּדִיּוּק!" אָמְרָה אִמָּא, וְיוֹנִי הוֹסִיף: "לְמָשָׁל, בַּתּוֹר לְאַחַד הַמִּתְקָנִים חִכָּה יֶלֶד קָטָן שֶׁמָּעַד עַל אֶבֶן וְנִפְצַע. הוּא נִבְהַל מְאֹד וּבָכָה, עַד שֶׁחֲבֵרִי וַאֲנִי הִרְגַּעְנוּ אוֹתוֹ. הֵבֵאנוּ לוֹ גְּלִידָה מִשֶּׁלָּנוּ וְעָזַרְנוּ לוֹ לְחַפֵּשׂ אֶת אָבִיו, הָיָה כָּל כָּךְ כֵּיף וּמְרַגֵּשׁ לִרְאוֹת אֶת הַיֶּלֶד נִרְגָּע וְשָׂמֵחַ!"

"אָחִי הַתְּאוֹם מִתְרַגֵּשׁ מִמִּצְוַת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל" חִיֵּךְ דָּוִד, "נִרְאֶה לִי שֶׁאַתָּה בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, לְהוֹלִיךְ אֶת הַדָּם - הַהִתְלַהֲבוּת יָשָׁר לַה', לִדְבָרִים שֶׁל קְדֻשָּׁה!"