כיום מקבל הגוף את חיותו מהנשמה. אך לעתיד לבוא יעמוד הגוף במדרגה רוחנית גבוהה מזו של הנשמה, והנשמה היא זו שתקבל חיות ממנו
כיום מקבל הגוף את חיותו מהנשמה. אך לעתיד לבוא יעמוד הגוף במדרגה רוחנית גבוהה מזו של הנשמה, והנשמה היא זו שתקבל חיות ממנו
כבוד קדושת אדמו"ר מהר"ש (רבי שמואל שניאורסון, האדמו"ר הרביעי בשושלת חב"ד) מסביר כי למעשה השורש הרוחני של הגוף מאז ומתמיד גבוה יותר מזה של הנשמה, אלא שכל עוד לא באה הגאולה השורש הזה נמצא בהעלם ולכן הגוף זקוק לקבל את חיותו מהנשמה. אך לעתיד לבוא יתגלה שורשו הגבוה של הגוף וכתוצאה מכך ישודרג מעמדו הרוחני. הגוף ימוקם מעל לנשמה והיא זו שתיזון ממנו.
בעצם, שאלת קיומו של הגוף בעידן הנצח שנויה במחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן. לדעת הרמב"ם, הנצח והתכלית יהיו מנת חלקן של הנשמות בלבד. אך הרמב"ן חולק וסובר שגם הגופים יחיו ויהיו שותפים לתכלית. סיכום תמציתי של הדעות נכתב על-ידי כבוד קדושת אדמו"ר הצמח צדק (האדמו"ר השלישי בשושלת חב"ד):
"הרמב"ם ז"ל, האריך בביאור... שלדעתו... כמו שלא ישיג הסומא עין הצבעים ולא החרש שמע הקולות, כן לא ישיגו הגופות התענוגים הנפשיות שהם תמידיים ועומדים לעד ואינן נפסקים... ודע כי האדם יש לו למות בהכרח ויתפרד וישוב למה שהורכב ממנו... ורצונו לומר, כי תחיית המתים הוא לפי שעה, ואחר כך ישוב לגן עדן שהוא התכלית האחרון והטובה האמיתית הנקראת עולם הבא.
"אבל הרמב"ן ז"ל נחלק עליו בראיות ברורות, דהא (שהרי) אמרו רבותינו ז"ל 'צדיקים אינן חוזרין לעפרן'! ופירש, דתחיית המתים הוא התכלית האחרון והוא הטובה הגדולה הנקראת עולם הבא, והגן עדן... אינו רק מקום לפי שעה להנפש מעת פרידתה מן הגוף... עד זמן התחייה שהוא העולם הבא".
תורת הקבלה מאמצת למעשה את שיטת הרמב"ן וכך גם, כאמור, תורת החסידות. כך גם כותבים כמעט כל הפוסקים.
מקורות: תלמוד בבלי סנהדרין צב, א. פירוש המשניות לרמב"ם על מסכת סנהדרין, תחילת פרק יא. שער הגמול לרמב"ן בסופו. 'דרך מצוותיך' מצות ציצית יד, ב. ספר המאמרים 'וככה תרל"ז' פרקים צא, צב. מאמר 'כימי צאתך' תשי"ב סעיף ח.
