"אֲנִי לֹא מְבִינָה" אֶצְבָּעָהּ שֶׁל אֶסְתִּי הִתְנוֹפְפָה בָּאֲוִיר, "אִם הַמַּצָּה הִיא כָּל כָּךְ מְיֻחֶדֶת, מַדּוּעַ הִיא אֵינָהּ נִרְאֵית מַרְשִׁימָה וְיָפָה כְּמוֹ סוּגִים אֲחֵרִים שֶׁל לֶחֶם?"
אָלֶכְּס יָשַׁב עַל יַד שֻׁלְחַן הָאֹכֶל. "מַה הֵם אוֹמְרִים עַכְשָׁו?" לָחַשׁ לֶחָבֵר שֶׁיָּשַׁב עַל יָדוֹ. "זֶהוּ נֻסָּח קָבוּעַ בַּאֲרָמִית. הֵם מוֹדִיעִים לְכָל מִי שֶׁרוֹצֶה שֶׁהוּא מֻזְמָן לָבוֹא וּלְהִתְאָרֵחַ אִתָּם בִּסְעוּדַת הֶחָג" הִסְבִּיר הֶחָבֵר לְאָלֶכְּס, שֶׁלֹּא הִכִּיר אֶת עֻבְדַּת הֱיוֹתוֹ יְהוּדִי וְלָכֵן מֵעוֹלָם לֹא הִשְׁתַּתֵּף בִּסְעוּדָה שֶׁל לֵיל הַסֵּדֶר.
אָלֶכְּס מִצִּדּוֹ הָלַךְ וְהִתְפַּעֵל מִדֵּי רֶגַע. "אֵלּוּ אֲנָשִׁים מַכְנִיסֵי אוֹרְחִים!" חָשַׁב לְעַצְמוֹ, "וַדַּאי יִהְיוּ כָּאן מַאֲכָלִים מְשֻׁבָּחִים, לְחָמִים עֲסִיסִיִּים וּפַשְׁטִידוֹת מְיֻחָדוֹת..." מַה גָּבְרָה תַּדְהֵמָתוֹ כַּאֲשֶׁר הוֹצִיא בַּעַל הַבַּיִת מִן לֶחֶם שֶׁהִזְכִּיר בְּצוּרָתוֹ קְרֶקֶר דַּקִּיק. "מַה קָּרָה לַבָּגֶטִים וְלַלַּחְמָנִיּוֹת הַטְּרִיּוֹת שֶׁדִּמְיַנְתִּי?!" תָּמַהּ לְעַצְמוֹ.
רוּתִי חָזְרָה בְּאַחַת לַמְּצִיאוּת הַמֻּכֶּרֶת. אָלֶכְּס וַחֲבֵרוֹ הָיוּ בְּסַךְ הַכֹּל דְּמֻיּוֹת דִּמְיוֹנִיּוֹת בְּסִפּוּרָהּ שֶׁל הַמּוֹרָה, שֶׁהִמְשִׁיכָה לְתָאֵר לִבְנוֹת הַכִּתָּה אֶת סֵדֶר הַפֶּסַח. "הַ'קְּרֶקֶרִים' הַדַּקִּיקִים שֶׁרָאָה אָלֶכְּס הָיוּ כַּמּוּבָן מַצּוֹת. מַאֲכָל זֶה מָלֵא בִּסְגֻלּוֹת רַבּוֹת, בְּגַשְׁמִיּוּת וּבְרוּחָנִיּוּת" אָמְרָה.
"אֲנִי לֹא מְבִינָה" אֶצְבָּעָהּ שֶׁל אֶסְתִּי הִתְנוֹפְפָה בָּאֲוִיר, "אִם הַמַּצָּה הִיא כָּל כָּךְ מְיֻחֶדֶת, מַדּוּעַ הִיא אֵינָהּ נִרְאֵית מַרְשִׁימָה וְיָפָה כְּמוֹ סוּגִים אֲחֵרִים שֶׁל לֶחֶם?"
"וּבִכְלָל, בַּהַגָּדָה אָנוּ קוֹרְאִים לַמַּצָּה 'לַחְמָא עַנְיָא', כְּלוֹמַר 'לֶחֶם עֹנִי' בַּאֲרָמִית. זֶה לֹא נִשְׁמָע כְּמוֹ מַאֲכָל שֶׁמַּתְאִים לְחָג.." הוֹסִיפָה וְהִקְשְׁתָה רוּתִי.
"שְׁאֵלוֹת יָפוֹת שְׁאַלְתֶּן" אָמְרָה הַמּוֹרָה, "וְהַתְּשׁוּבָה עֲלֵיהֶן נִמְצֵאת מִיָּד בִּתְחִלַּת הַהַגָּדָה, בְּהֶמְשֵׁךְ הַקֶּטַע אוֹתוֹ צִטְּטָה רוּתִי".
"זֶהוּ לֶחֶם הָעֹנִי אוֹתוֹ אָכְלוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם..." קָרְאָה אֶסְתִּי בְּקוֹל רָם אֶת הַתִּרְגּוּם מִתּוֹךְ הַהַגָּדָה שֶׁהָיְתָה מֻנַּחַת עַל שֻׁלְחָנָהּ. "אֲהָהּ, אוּלַי אֲכִילַת הַמַּצָּה בָּאָה לְהַזְכִּיר לָנוּ שֶׁאָנוּ נִמְצָאִים עֲדַיִן בַּגָּלוּת, בְּמַצָּב בּוֹ אֵינֶנּוּ רוֹאִים וּמַרְגִּישִׁים בְּאֹפֶן מוּחָשִׁי אֶת הַקָּבָּ"ה כָּאן בָּעוֹלָם?"
"יָפֶה מְאֹד" אָמְרָה הַמּוֹרָה, "אַךְ שִׂימוּ לֵב לְהֶמְשֵׁךְ הַקֶּטַע: 'כָּל הָרוֹצֶה יָבוֹא וְיֹאכַל'. גַּם בִּזְמַן שֶׁל חֹשֶׁךְ וְהֶסְתֵּר, כָּל מִי שֶׁרַק קַיָּם הָרָצוֹן בְּקִרְבּוֹ - יָכֹל 'לִטְעֹם' וּלְהַרְגִּישׁ אֶת הַקָּבָּ"ה כָּאן אִתּוֹ, בַּצּוּרָה הַקְּרוֹבָה בְּיוֹתֵר. וּבִזְכוּת הָרָצוֹן לְהִתְעַלּוֹת וּלְהִשְׁתַּפֵּר, יָבִיא לָנוּ ה' תֵּכֶף וּמִיָּד אֶת הַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה, כָּךְ שֶׁאֶת חַג הַפֶּסַח הַקָּרוֹב נַחְגֹּג כֻּלָּנוּ יַחַד בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ!"
(עַל פִּי לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת חֵלֶק ג' עמ' 216)