"יוֹנִי, הַכֹּל בְּסֵדֶר?" הַשָּׁעָה שָׁלֹשׁ וָחֵצִי בַּבֹּקֶר, רוּתִי קָמָה מִמִּטָּתָהּ וְשָׂמָה לֵב שֶׁהָאוֹר בַּסָּלוֹן דּוֹלֵק. כַּאֲשֶׁר הָלְכָה לְשָׁם גִּלְּתָה כִּי עַל הַסַּפָּה יוֹשֵׁב לֹא אַחֵר מֵאֲשֶׁר אָחִיהָ הַגָּדוֹל, כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בְּיָדוֹ סֵפֶר גָּדוֹל לֹא פָּחוֹת. "הַיּוֹם אֵין לִמּוּדִים, שָׁכַחְתָּ?" הִזְכִּירָה לוֹ, "מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת כָּל כָּךְ?"

הַתְּשׁוּבָה מִכִּוּוּנוֹ שֶׁל יוֹנִי כָּלְלָה תְּנוּעוֹת יָדַיִם סִיבוּבִיּוֹת, הַעֲוָיוֹת פָּנִים וְקוֹלוֹת בִּלְתִּי מְזֹהִים שֶׁיַּחַד תֻּרְגְּמוּ עַל יְדֵי רוּתִי בַּצֹּפֶן הַיָּדוּעַ שֶׁל מִשְׁפַּחַת שְׁוַרְץ לַמִּשְׁפָּט: "אֲנִי לֹא יָכֹל לְדַבֵּר בָּאֶמְצַע, חַכִּי חָמֵשׁ דַּקּוֹת וְאֶעֱנֶה לָךְ".

בְּסִיּוּם חֲמֵשׁ הַדַּקּוֹת הַמֻּבְטָחוֹת, פָּתַח יוֹנִי סוֹף סוֹף אֶת פִּיו וְהִסְבִּיר: "אֲנִי בְּסַךְ הַכֹּל רוֹצֶה לְיַשֵּׂם אֶת מַה שֶּׁלָּמַדְנוּ עַל פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ".

רוּתִי נִסְּתָה לְהִזָּכֵר לְלֹא הַצְלָחָה הֵיכָן מוֹפִיעַ בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ צִוּוּי שֶׁלֹּא לִישֹׁן בַּשָּׁעוֹת שֶׁל לִפְנוֹת בֹּקֶר, אַךְ יוֹנִי הִמְשִׁיךְ וְהִבְהִיר: "בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ מְסֻפָּר עַל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהֵבִיאוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהָרַבִּי מַסְבִּיר שֶׁגַּם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לָתֵת 'קָרְבָּן' לַה', כַּאֲשֶׁר נִמְסֹר לוֹ אֶת עַצְמֵנוּ וְאֶת כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לָנוּ. מִיָּד הֶחְלַטְתִּי שֶׁהַיּוֹם יִהְיֶה מֻקְדָּשׁ אֶצְלִי כֻּלּוֹ לְדִבְרֵי קְדֻשָּׁה. קַמְתִּי בְּשָׁלֹשׁ בַּבֹּקֶר, הִתְאַרְגַּנְתִּי בִּזְרִיזוּת וְיָשַׁבְתִּי לִלְמֹד תּוֹרָה כַּמָּה שָׁעוֹת, אַחַר כָּךְ אֵלֵךְ וְאֶתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבַצָּהֳרַיִם אֶצְטָרֵף לַחֲבֵרִים לְעֶזְרָה לְנִזְקָקִים וּלְשִׁעוּר מְשֻׁתָּף".

"נִשְׁמָע מַמָּשׁ כְּמוֹ קָרְבַּן תָּמִיד" חִיְּכָה רוּתִי.

"בְּדִיּוּק!" יוֹנִי הִתְלַהֵב, "קָרְבָּן זֶה מִלָּשׁוֹן לְהִתְקָרֵב. אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת תָּמִיד תָּמִיד קָרוֹב לַה'!"

"יֵשׁ רַק מַשֶּׁהוּ אֶחָד שֶׁמּוּזָר לִי. אֶת קָרְבַּן הַתָּמִיד הִקְרִיבוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ רַק פַּעֲמַיִם בְּיוֹם, לֹא כָּל הַזְּמַן" אָמְרָה רוּתִי, "נָתְנוּ לַה' רַק שְׁנֵי כְּבָשִׂים, וְלֹא אֶת כָּל הַצֹּאן שֶׁבָּעוֹלָם. מָה אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לִלְמֹד מִזֶּה?"

נִיצוֹץ נִדְלַק בְּעֵינָיו שֶׁל יוֹנִי. "נִרְאֶה לִי שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ. אוּלַי הַדָּבָר הֶחָשׁוּב כָּאן הוּא לֹא הַכַּמּוּת אֶלָּא דַּוְקָא הָאֵיכוּת. אִם נִפְתַּח אֶת הַבֹּקֶר בְּ'מוֹדֶה אֲנִי' וּבְדִבְרֵי קְדֻשָּׁה נוֹסָפִים שֶׁנַּעֲשֶׂה מִכָּל הַלֵּב, כְּמוֹ קָרְבַּן הַתָּמִיד בּוֹ פָּתְחוּ אֶת הַבֹּקֶר בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, נַצְלִיחַ לִזְכֹּר אֶת ה' וְלִהְיוֹת קְרוֹבִים אֵלָיו בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם וּבְכָל דָּבָר שֶׁנַּעֲסֹק בּוֹ".

יוֹנִי קָם מֵהַסַּפָּה וְהֵחֵל לִצְעֹד לְכִוּוּן הַחֶדֶר. "וְעַכְשָׁו, אֵלֵךְ לִישֹׁן קְצָת וְלִצְבֹּר כֹּחוֹת לִתְפִלַּת שַׁחֲרִית בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. גַּם זֶה קָרְבָּן, נָכוֹן?"