חיים לפת את הטלפון בתסכול. דבר לא הכין אותו לתגובה המפתיעה של הוריו. כבר כמה שנים שהוא לומד בקיימברידג' באנגליה בברכתם ולשמחתם והם גאים בו מאוד. הרי בכך הוא מממש את החינוך שקיבל כל השנים: ללמוד, להתקדם ולקצור את פירות ההצלחה.
 
כמה התכונן לשיחה החגיגית שלדעתו הייתה אמורה להביא את הוריו לפסגת השמחה. הוא בישר להם כי הוא עומד להתחתן עם בחורה שהכיר. אלא שכשנודע להוריו שמדובר בגויה הם הגיבו בהיסטריה. "בננו לא יישא גויה! ילדיך יהיו גויים, אתה מבין?", זעקו לו בטלפון שניהם ביחד וכל אחד לחוד.
 
חיים באמת לא הבין. על מה המהומה? היא סטודנטית מבריקה והם מכירים כבר כמה שנים. מה לא טוב בה?
 
חיים החליט לנסוע אל הונג-קונג מקום מגוריהם כדי לשכנע את הוריו פנים אל פנים. הוריו קיבלו אותו בשמחה גלויה. כבר זה זמן רב שלא היה בבית. אולם מיד כשעלה הנושא ומיותר לציין באיזה נושא מדובר, הפך הבית השליו והחמים לשדה קרב לוהט. ההורים התעקשו שהוא לא יישא אותה, והוא – מתבצר בעמדתו. תוהו ובוהו מוחלט.
 
התנגדות הוריו לחתונה גרמה לדחייתה שוב ושוב. חיים, שכבר חזר ללונדון, לא כך חלם שתיראה הדרך לנישואיו. החודשים הנוקפים הביאו אותו לתובנה כי מה שלא הצליח עד עכשיו כבר לא ישתנה ואין לו ברירה אלא להעמיד את ההורים בפני עובדה מוגמרת. בחופשה הבאה מלימודי הסמסטר הוא הגיע להונג-קונג והבהיר להוריו: "אני מתחתן בשבוע הבא בלונדון. הבחירה נתונה בידיכם אם אנשא עם תמיכתכם או בלעדיה".
 
הוריו הביטו זה בזו בעצב. דעתם הייתה אחידה: לא להשתתף בחתונה שתקשור את עתיד בנם עם גויה. כך נכדיהם יהיו גויים חס ושלום וכיצד ניתן לחגוג דבר שכזה?..
 
חיים סיים את הביקור הלא מוצלח והמריא חזרה ללונדון. לקראת סיומה של הטיסה נשמע צליל כריזה לאורך המטוס. תוכן ההכרזה היה שונה לחלוטין מכל מה שחיים חשב. "לתשומת לב הנוסעים", הכריזה דיילת. "אם יש יהודי במטוס הוא מתבקש לפנות לאחד מאנשי הצוות".
 
חיים היה המום. מימיו לא שמע הכרזה משונה כזו. הנוסעים האחרים כמעט לא שמו ליבם להכרזה המשונה. רק חיים מצא את עצמו מתיר את החגורה וצועד לעבר הדיילת. הוא ניסה לחשוב מה זה יכול להיות? שמא מישהו זקוק לעזרה בתחומי יהדות?
 
הדיילת הובילה אותו אל מחלקת העסקים. שם, בקדמת המטוס, עמד יהודי מזוקן ולידו הדייל הראשי. זה האחרון נראה נבוך בעליל ומיהר להתנצל. "לעולם איננו מכריזים הכרזות כאלו באמצע הנסיעה. אולם יהודי זה", החווה בידו על העומד לידו, "מתעקש מתחילת הנסיעה כי יש יהודי במטוס שעליו לפגוש. בתחילה ניסינו להתעלם, אולם הוא לא הניח לנו". היהודי עמד לידו שותק אך נראה נרגש. "כעת לקראת סוף הטיסה לא יכולנו לסרב לו. אם אינך רוצה לשוחח עמו תוכל לשוב למקומך ואני מתנצל על אי הנוחות".
 
עיניו של חיים פנו לעברו של היהודי, שפתח בדברים מבולבלים ומיד הפסיק, התכופף לעבר תיקו, שלף משם משהו אותו אחז בחרדת קודש והגיש לחיים. "זה מהרבי מליובאוויטש".
 
חיים היה המום. מה הרבי מליובאוויטש? מי הרבי מליובאוויטש? החסיד התעשת והחל לספר לחיים את הסיפור המלא. הוא איש עסקים, חסיד של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח ובנסיעותיו מגיע למקומות מגוונים בעולם. "כמו בכל פעם, גם לפני נסיעה זו נכנסתי לקבל את ברכתו הקדושה של הרבי. הפעם, במקום לברכני כרגיל, צייד אותי הרבי בשני עותקים של ספר תניא – ספר היסוד של תורת החסידות. הבנתי כי עותק אחד מיועד לי ולא ידעתי למה מיועד העותק השני?
 
"'לפעמים', קרא הרבי את מחשבותיי, 'פוגשים בטיסה יהודים. אז שיהיה לך עוד תניא ביד'. לכן", סיים היהודי את סיפורו, "חיפשתי בטיסה יהודי. רציתי לקיים את רצונו של הרבי ולהעביר לך את הספר".
 
חיים ניסה להבין מה בדיוק התוכן של הספר הקטן והמסתורי ששלח לו הרבי אולם החסיד לא הצליח להסביר לו ברורות מה בדיוק כתוב שם. הנחיתה כבר הייתה קרובה מאוד ולחיים היה חשוב להבין בדיוק מה פשרו של הספר הקטן הזה. הוא החזיק את התניא ופתח אותו בדף בו הייתה מונחת סימניה. "הנה", נפנף בדף אל מול היהודי, "הסבר לי לפחות מה כתוב בדף זה".
 
החסיד לקח את התניא בעמוד בו פתח הבחור והחל להרצות לו בשטף. הרבה לא הבין חיים מאותו שיעור מאולתר אולם משפט אחד ששב על עצמו הכה בתודעתו: אפילו היהודי הגרוע ביותר מוסר את נפשו על קידוש השם. המשפט הזה התערבב לו עם צעקות הוריו כי גם היהודי הגרוע ביותר לא מתחתן עם גויה.
 
לאחר יומיים היו הוריו של חיים המומים לקבל ממנו שיחת טלפון. הוא הודיע להם כי החליט לבטל את תוכניותיו ולעזוב את הגויה...