הַשָּׁעָה חָמֵשׁ וָחֵצִי בָּעֶרֶב. רוּתִי יָצְאָה בִּצְעָדִים זְרִיזִים לְכִוּוּן הַמַּתְנָ"ס הַשְּׁכוּנָתִי בּוֹ נֶעֶרְכָה הַמְּסִבָּה. אַךְ כָּל הַתָּכְנִיּוֹת הַיָּפוֹת עַל עֶרֶב מְעַנְיֵן וְסַדְנָא יִחוּדִית - נֶעֶלְמוּ כְּשֶׁרַק דָּרְכָה כַּף רַגְלָהּ עַל מִפְתַּן הַדֶּלֶת. "אֵיזֶה יֹפִי שֶׁהִגַּעְתְּ, רוּתִי!" קִבְּלָה אֶת פָּנֶיהָ שָׂרָה.
צִלְצוּל הַטֶּלֶפוֹן קָטַע אֶת הַשֶּׁקֶט שֶׁשָּׂרַר בְּבֵית מִשְׁפַּחַת שְׁוַרְץ בְּאוֹתוֹ הָעֶרֶב. "רוּתִי, מַה שְּׁלוֹמֵךְ?" מֵעֵבֶר לַקַּו נִשְׁמַע קוֹלָהּ שֶׁל שָׂרָה, חֲבֶרְתָּהּ לַכִּתָּה שֶׁל רוּתִי. "רָצִיתִי לְבַקֵּשׁ אֶת עֶזְרָתֵךְ בָּאִרְגּוּן שֶׁל מְסִבַּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ מָחָר. תּוּכְלִי לְהַגִּיעַ וְלַעֲזֹר בְּסִדּוּר הַמָּקוֹם וּבְהַגָּשַׁת הָאֲרוּחָה הַחֲגִיגִית?"
לָמָּה לֹא? רוּתִי שַׁיֶּכֶת לַבָּנוֹת שֶׁאוֹהֲבוֹת לַעֲזֹר, וְהִיא נֶעֶנְתָה בְּשִׂמְחָה. 'בִּכְלָל, הִתְכַּוַּנְתִּי לְהַגִּיעַ לִמְסִבַּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ בֵּין כֹּה וָכֹה' הִרְהֲרָה לְעַצְמָהּ, 'בְּמוֹדָעוֹת הַפִּרְסוּם כָּתְבוּ שֶׁתִּהְיֶה שָׁם סַדְנָא מְיֻחֶדֶת, חֲבָל לְהַפְסִיד!'
הַשָּׁעָה חָמֵשׁ וָחֵצִי בָּעֶרֶב. רוּתִי יָצְאָה בִּצְעָדִים זְרִיזִים לְכִוּוּן הַמַּתְנָ"ס הַשְּׁכוּנָתִי בּוֹ נֶעֶרְכָה הַמְּסִבָּה. אַךְ כָּל הַתָּכְנִיּוֹת הַיָּפוֹת עַל עֶרֶב מְעַנְיֵן וְסַדְנָא יִחוּדִית - נֶעֶלְמוּ כְּשֶׁרַק דָּרְכָה כַּף רַגְלָהּ עַל מִפְתַּן הַדֶּלֶת. "אֵיזֶה יֹפִי שֶׁהִגַּעְתְּ, רוּתִי!" קִבְּלָה אֶת פָּנֶיהָ שָׂרָה.
"צְרִיכִים כָּאן הַרְבֵּה עֶזְרָה. לְסַדֵּר אֶת הַשֻּׁלְחָנוֹת, לִמְזֹג אֶת הַסָּלָטִים בִּצְלוֹחִיּוֹת וּלְהָכִין מַזְכֶּרֶת לְכָל מִשְׁתַּתֶּפֶת. בּוֹאִי נַתְחִיל בָּעֲבוֹדָה".
הֵן עָבְדוּ בְּמֶרֶץ וְאִרְגְּנוּ אֶת כָּל מַה שֶּׁהָיָה צָרִיךְ, כְּשֶׁלְּפֶתַע הֵצִיצָה רוּתִי בִּשְׁעוֹנָהּ וְהֻפְתְּעָה: "אוֹי, כְּבָר מְאֻחָר! הַסַּדְנָא בֶּטַח נִגְמְרָה כְּבָר, חֲבָל.. כָּל כָּךְ חִכִּיתִי לְהִשְׁתַּתֵּף בָּהּ!"
רוּתִי יָצְאָה מֵהַמִּטְבָּח אֶל הַחֶדֶר הַמֶּרְכָּזִי כְּשֶׁהַבָּעַת אַכְזָבָה שְׁפוּכָה עַל פָּנֶיהָ. הִיא הִבְחִינָה שֶׁהָעֶרֶב כִּמְעַט נִגְמַר, וְכָעֵת הַמְּאַרְגֶּנֶת אוֹמֶרֶת מִסְפַּר מִלִּים לְסִיּוּם.
"אַחֲרֵי שֶׁחָטְאוּ עַם יִשְׂרָאֵל בְּחֵטְא הָעֵגֶל, רָצָה הַקָּבָּ"ה לְהַשְׁמִיד אוֹתָם, חַס וְשָׁלוֹם. מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָמַד מוּל הַגְּזֵרָה הַנּוֹרָאָה וְהִתְפַּלֵּל לַה' שֶׁיִּמְחַק אֶת שְׁמוֹ מִסֵּפֶר הַתּוֹרָה. כָּךְ אָנוּ רוֹאִים שֶׁבְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ לֹא מוֹפִיעַ שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת. שִׂימוּ לֵב, הַתּוֹרָה הָיְתָה הַדָּבָר הֶחָשׁוּב בְּיוֹתֵר לְמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, וּבְכָל זֹאת הוּא הִסְכִּים לְוַתֵּר עַל הַקֶּשֶׁר עִם הַתּוֹרָה לְמַעַן עַם יִשְׂרָאֵל! בְּמַעֲשֶׂה זֶה הוּא נָתַן לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ כֹּחַ, לִמְסֹר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל רְצוֹנוֹתָיו לְמַעַן עֶזְרָה לִיהוּדִים אֲחֵרִים".
רוּתִי יָצְאָה מֵהַמַּתְנָ"ס כְּשֶׁחִיּוּךְ חָדָשׁ מְבַצְבֵּץ עַל פָּנֶיהָ. הִיא זָכְתָה לָלֶכֶת בְּדַרְכּוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, מַה יָּכֹל לִהְיוֹת טוֹב יוֹתֵר מִזֶּה?!
(עַל פִּי לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת חֵלֶק כ"א עַמּוּד 173)