ישעיה הנביא מתאר כיצד לעתיד לבוא ייבקע נהר פרת (המשמעות הרוחנית של הבקיעה הוסברה בהרחבה בשני הגיליונות הקודמים). לאחר תיאור הבקיעה נכתב: "והדריך בנעלים" (ישעיה יא, טו). כלומר, שבני ישראל ידרכו בנעליהם במקום בו נבקע הנהר. מהי פשר ההדגשה שיצעדו שם בנעליים? האם ייאסר ללכת יחפים?
 
גם כאן אנו נדרשים להסביר על פי המשמעות הרוחנית. בקיעת הנהר מסמלת התגלויות אלוקיות נשגבות, שכדי להכיל אותן מוכרחים "לנעול נעליים":
 
נעליים (קלאסיות) עשויות מעור שלכתחילה הוא גס וקשה, וכדי ליצור בו את הצורה המבוקשת מוכרחים לעבדו ולרככו. העור הגס מסמל את הגוף הגשמי והנפש הבהמית (הנפש הטבעית של האדם, שיש בה – כמו שיש לבהמה – משיכה לתאוות חומר). כדי שאדם יוכל להכיל התגלויות אלוקיות מוטל עליו "לעבד" ולרכך עת עצמו, לעדן את הגסות שבו. להיות רך כקנה ולא קשה כארז. העיבוד והריכוך מסומל במילה "והדריך (בנעלים)". על האדם "לדרוך" על עצמו, כמו בתהליך עיבוד עורות כביכול, כדי שהוא יוכל להכיל הארות אלוקיות.
 
זו גם משמעות הביטוי "עבודת השם". עובד השם הוא מי ש"מעבד" את עצמו – מעדן, מרכך ומזכך את גופו ואת נטיותיו הבהמיות ובכך מכשיר את עצמו להתחבר טוב יותר אל הרצון האלוקי. במיוחד כאשר רוצים להכיל את הגילויים האלוקיים הנשגבים שיתרחשו לעתיד לבוא בעת בקיעת הנהר, נדרשת הכנה כפולה ומכופלת של עיבוד וזיכוך.
 
מהותה של עבודה זו מבוטאת בפתגם שטבע כבוד קדושת רבינו הזקן (רבי שניאור זלמן מלאדי): "כל עניין החסידות הוא לשנות טבע מידותיו". כלומר, לא רק לנצל נטיות טבעיות קיימות למטרות חיוביות (לדוגמה – שטיפוס נלהב יתלהב מלימוד התורה) אלא גם לשנות: לשנות את הנטיות השליליות שבו לנטיות חיוביות (שטיפוס אדיש יפתח בעצמו התלהבות מלימוד התורה).