"בְּמַכַּת דָּם הָפְכוּ הַמַּיִם הַקָּרִים לְדָם הַמַּרְאֶה עַל חֹם וְחַיּוּת. נִתָּן לִלְמֹד מִמַּכָּה זוֹ הוֹרָאָה עֲבוּרֵנוּ, כֵּיצַד לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת".
רוּתִי נִכְנְסָה הַבַּיְתָה רוֹעֶדֶת מִקֹּר וְנוֹטֶפֶת מַיִם. "בְּרר.. אֵיזֶה גֶּשֶׁם סְעָרָה יוֹרֵד בַּחוּץ!" הִפְטִירָה בְּקוֹל רוֹעֵד וְשִׁפְשְׁפָה אֶת קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ זוֹ בְּזוֹ. "בְּמֶזֶג אֲוִיר כָּזֶה מִתְחַשֵּׁק לְהִתְכַּרְבֵּל בְּתוֹךְ שְׂמִיכַת פּוּךְ עָבָה וְלֹא לָצֵאת מִשָּׁם עַד הָאָבִיב. הֵי, מְצָאתֶם לָכֶם דֶּרֶךְ מְקוֹרִית לְהִתְחַמֵּם?"
יוֹנִי וְדָוִד הָיוּ עֲסוּקִים בְּמִלְחֶמֶת כָּרִיּוֹת סוֹעֶרֶת שֶׁכָּלְלָה טִיסָה זְרִיזָה לְהַפְלִיא שֶׁל שְׁנֵיהֶם מִקָּצֶה אֶחָד שֶׁל הַחֶדֶר לְקָצֵהוּ הַשֵּׁנִי בְּכָל פַּעַם שֶׁהִתְעוֹפְפָה כָּרִית לְעֶבְרָם. נִדְמֶה שֶׁכְּלָל לֹא הִרְגִּישׁוּ בַּקֹּר שֶׁבַּחוּץ, הֵם הָיוּ אֲדֻמִּים וְאֶגְלֵי זֵעָה נָטְפוּ מִמִּצְחָם.
רוּתִי נִכְנְסָה לַחֶדֶר, הִתְיַשְּׁבָה עַל כִּסֵּא מִזְדַּמֵּן הֵחֵלָּה לְקַלֵּף בַּעֲצַלְתַּיִם שִׁכְבָה אַחַר שִׁכְבָה שֶׁל בִּגְדֵי חֹרֶף, כַּאֲשֶׁר נִשְׁמַע קוֹלָהּ שֶׁל אִמָּא מִכִּוּוּן הַמִּסְדְּרוֹן: "יְלָדִים, דּוֹדָה אֱלִישֶׁבַע צִלְצְלָה כָּעֵת. הִיא זְקוּקָה בִּדְחִיפוּת לְשָׁעָה שֶׁל בֵּיְבִּיסִיטֶר. מִי יִזְכֶּה בַּמִּצְוָה?"
"לָצֵאת עַכְשָׁו בַּחֲזָרָה לָרְחוֹב?" הִצְטַמְרְרָה רוּתִי רַק לְמִשְׁמַע הָרַעְיוֹן.
יוֹנִי וְדָוִד טָסוּ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת אֶל הַמִּסְדְּרוֹן. "אֲנַחְנוּ רוֹצִים!" קָרְאוּ יַחַד בְּתֵאוּם מֻשְׁלָם וּפָרְצוּ בִּצְחוֹק. "דּוֹד יִצְחָק יוּכַל לְהַקְפִּיץ אוֹתָנוּ בָּאוֹטוֹ, נָכוֹן?" שָׁאַל דָּוִד בְּעִנְיָנִיּוּת, "כִּי לֹא נִרְאֶה לִי כָּל כָּךְ מֻמְלָץ לָצֵאת לָרְחוֹב בְּגֶשֶׁם כָּזֶה". יוֹנִי לֹא חִכָּה לִתְשׁוּבָה וּכְבָר דִּלֵּג בִּצְעָדִים עַלִּיזִים לֶאֱסֹף לִשְׁנֵיהֶם צֵידָה לַדֶּרֶךְ מֵרַחֲבֵי הַבַּיִת.
"מִי הָיָה מַאֲמִין, מַכַּת דָּם בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ.." חִיְּכָה אִמָּא לְמַרְאֵה הַתְּאוֹמִים.
"מַכַּת דָּם? חַס וְשָׁלוֹם!" הִזְדַּעַזְעָה רוּתִי שֶׁיָּצְאָה כָּעֵת מֵהַחֶדֶר וּבְיָדָהּ סְוֶדֶר, צָעִיף וּמְעִיל נוֹטֵף מַיִם.
"בְּדִיּוּק!" עָנְתָה אִמָּא, "בְּמַכַּת דָּם הָפְכוּ הַמַּיִם הַקָּרִים לְדָם הַמַּרְאֶה עַל חֹם וְחַיּוּת. נִתָּן לִלְמֹד מִמַּכָּה זוֹ הוֹרָאָה עֲבוּרֵנוּ, כֵּיצַד לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת".
"כֵּן" הִמְשִׁיכָה רוּתִי, "הַתְּאוֹמִים קָפְצוּ עַל הַמִּצְוָה, כִּי הֵם הָיוּ בְּמַצַּב רוּחַ מָלֵא חַיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת. וּבֶאֱמֶת מִצְוָה שֶׁמְּקַיְּמִים בְּצוּרָה כָּזֹאת, מִתְבַּצַּעַת בַּצּוּרָה הֲכִי טוֹבָה. נוּ, מִי אָמַר שֶׁהַדָּם חַיָּב לִהְיוֹת מַכָּה?"
(עַל פִּי לִקּוּטֵי שִׂיחוֹת כֶּרֶךְ א', עַמּוּד 119)